אבוי, איזו פורענות התרגשה עלי הבוקר!
בעודי שולחת יד מנומנמת לכיוון המקרר, על מנת לפתוח את דלתו ולהוציא משם חלב לקפה, החליקה זו ועברה על פניו ונתקלה בבקבוק שמן הזית שעמד לו בתום לב וללא משוא פנים על השיש, והנ"ל נעלב עד עמקי נשמתו, התנודד לכאן ולכאן כחוכך בדעתו, בסופו של דבר נמלך ונפל לרצפה, מתנפץ לשברי שברים ולשלולית סמיכה וריחנית של שמן זית משובח ויקר, שנזלה לה אל מתחת למקרר האמור.
אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי, תקלה מזעזעת כזו, עוד לפני הקפה של הבוקר משתקת לרגעים ספורים.
השיתוק ההמום מתחיל עוד בראיית הנולד שמתחילה עם התנודדותו של הבקבוק. יפול או לא יפול? ואין מספיק זמן ומהירות לעצור אותו, והנה הוא צונח באותו הילוך איטי ובלתי נמנע אל הרצפה. חוסר האונים שוטף אותי.
הרצפה שטופה בשלולית צהבהבת של שמן זית , מנוקד בשברי זכוכית במגוון גדלים וצורות מרהיב עין ואני עומדת קפואה ובוהה בזוועה המתהווה ולא יודעת מה לעשות.
אחרי דקות ספורות התעשתתי מספיק כדי להשליך על כתם השמן גליל שלם של מגבות נייר שספגו את השמן לא רע. הזזתי את המקרר (!) כדי לגלות מתחתיו ברכה נסתרת, אגם נעלם של שמן זית כתית מעולה. השלכתי שם עוד חצי גליל מגבות נייר וספגתי וספגתי וספגתי. התחלתי להרגיש כמו בפרסומת, כזו מהסוג שבו הדם של הנשים כחול.
למרות הספיגה המעולה של מגבות הנייר בכל זאת נשארה השמנוניות הדביקה המגעילה של השמן. לכן נדרשתי לנוזל הכלים זה שלפי הפרסומות צריכה בערך שלוש טיפות כדי לנקות ארבעים טון כלים מלוכלכים מאד. שפכתי קצת יותר מארבע טיפות לקערת מים ושפשפתי את הרצפה בתערובת המקציפה.
ג'יני אמנם לא יצא מהרצפה, אבל הסבון עשה את שלו והרצפה חזרה לעצמה.
נותר רק לדחוף את המקרר למקומו, לסדר הכל ולהחזיר את הדלי , הסמרטוט והמגב למקומם. את המשימות ההרקולסיות האלו כבר דחיתי לאחרי הקפה שסוף סוף יכולתי להכין.
לא בשבילי כל הפעילות הזאת על הבוקר.
יש עוד כמה דברים שממש מבאס להפיל לרצפה, אחד מהם זו ביצה טריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
