מתחילות להערם לי משימות ארגון והפקה מהסוג שאני מתעבת יותר מכל. אני, השונאת את הקרוי "אירועים", צריכה להרים אחד כזה ויש לי רק עוד חודש וחצי לעשות את זה. בזמנים כאלה אני מייחלת למספיק כסף, רק בשביל שאוכל לשלם למישהו אחר שיעשה את העבודה בשבילי.
אני כל כך לא אוהבת את ההפקות האלה, ותאמינו לי שמדובר במינימום ההכרחי ולא יותר, לא אוהבת את ההפקות ולא את האירועים עצמם שמי שנהנה מהם זה רק המקורבים ביותר לבעל השמחה ולפעמים גם בעל השמחה עצמו. לכל השאר זו מחויבות, עונש או קנס. ובכל זאת אני לא יכולה להתחמק מלהרים אירוע.
רק על מנת לקבל תמונה עד כמה זה לא מעניין אותי:
את החתונה שלי עצמי לא תכננתי, לא מראש ולא בזמן אמת. את הטבעת בחרתי בקוצר רוח בחנות הראשונה שנכנסתי אליה, את השמלה בחרה עבורי אמי הנרגשת ואני אשרתי מייד אחרי שוידאתי שאני אכן נכנסת אליה. כנ"ל לגבי הפרחים המוזיקה וכל השאר.
כל מה שהוצע לי - אמרתי בסדר. לא היה לי חשוב צבע המפות או מיקום השולחנות.
למעשה הייתי שמחה מאד לדלג על הטקס כולו, רק שהמשפחה לחצה ואני הייתי צעירה ולחיצה.
גם היום, אם זה היה תלוי רק בי הייתי מבטלת את הטראראם כולו וחוגגת בדרך אחרת, שלא מחייבת הזמנת אורחים וטקס ומקום ואוכל וכל שאר הבוג'ראס.
אבל זה לא תלוי רק בי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
