שצ"ה פצחה בפרויקט מרתק של תיעוד שכונתי, בעיניים אחרות, אישיות.
אצלי העניין הוא בטבע. פחות מענינים אותי מבנים, מאד מענינים אותי אנשים, אבל לא אצלם מישהו ואחשוף אותו ללא רשותו, כך שזה משאיר לי לצלם את מה שמרחיב את ליבי מנחם וגורם לי להרגיש שלמה יותר - מה שסביבי.
כשאני יוצאת להליכות זה תמיד בטבע, הליכה ספוגה במראות וריחות, מלווה בפסקול של שירים שאני אוהבת שמתנגנים לי באוזניות
אני אוהבת לראות את השינויים האינסופיים שחלים בטבע הפראי וגם במעשה ידי אדם, שינויים של עונות השנה.
את השביל הזה צילמתי בשלהי הקיץ שעבר, יבש ומאובק וקיצי מאד, צילמתי בשעות אחר הצהריים , קצת לפני שקיעת השמש. שזו השעה היחידה האפשרית להליכה בחום הקיץ שאפשר גם לצלם בה.
התמונה השניה צולמה עכשיו, בסיומו של החורף, כשהירוק צהוב של החרדלים מקשט את השביל והאור חי ובוהק וטרי ונקי יותר.
אפילו העפר היבש נראה נקי וחי יותר בסופו של החורף.
עוד מעט הגלגל יסתובב שוב והשביל יחזור להיות יבש ומאובק ואפור ואני אחכה לחורף הבא, לגשם שירד ואעקוב אחרי הנביטה של הצמחים הרכים והמהירות שבה הם מנצלים את הגשם והשמש על מנת לצמוח הכי מהר, הכי חזק והכי גבוה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
