על קצות האצבעות

הגמל התקשר ביום שישי, שאל מה נשמע, הקשיב לנימת הקול ושאל אם יש לי משהו להגיד לו.

אמרתי שיש לא מעט וקבענו את השיחה לערב.

בשיחה שטחתי את טענותי, והוא אמר שנראה לו שיש לי איזה משקעים כבדים וישנים, שאין לו שום כוונה בעולם לפגוע בי, שאם נאמרו דברים, הם נאמרו בהומור עוקצני ויתכן שפרשתי אותם לא נכון. שלא היתה לו שום אפשרות לבוא אלי עם אחיו ואחותו באותו ערב כי הם באמת היו לחוצים בזמן ושהוא הרגיש כבר באותו רגע שאני לא מאמינה לו שהוא באמת לא יכול לבוא ושאני נפגעת. שהוא מוכן לווותר על סקס ביננו כדי לשמר את החברות שלנו, כי החברות ביננו חשובה לו יותר וכהוכחה, לא היה מוכן לגעת בי עד שנסע הביתה.

למרות שהתכוננתי לגמרי לסיום מוחלט של יחסינו, נראה עכשיו שהם ישובו למסלולם הרגיל עד למשבר הבא שבוא יבוא.

אני תולעת מוחלטת בכל מה שנוגע לגמל, אני הראשונה להודות בזה.

אבל לפחות הפסח יעבור עלי במצב רוח סביר ולא באבל על אבדן הקשר עם הגמל.