על קצות האצבעות

כשאמרתי לו שאני לא אוהבת שהוא הולך, הוא אמר לי:

כשאני יוצא מהבית שלך אני בהיי שנמשך כל היום, אני לא יודע אם בגללך או בגלל שהלכתי סוף סוף.

כשאני חוזר הביתה אני מותש למשך כל היום, אני שוכב במיטה ואין לי כוח לעשות כלום, אני מקווה שאתאושש עד מחר.

אני הולך כי אני לא רוצה שזה ימאס. שתשאר התחושה הטובה.

כשאמרתי שאין לי כוח לצאת בלילה של גשם למסעדה, הוא האכיל אותי:

נכנס הביתה עמוס בשקיות של אוכל שהביא מהבית של אמא שלו, ערך וחימם והגיש ודאג שישאר לי גם למחר.

באמצע הלילה הכין לי סופלה שוקולד אישי חם ומפנק.

אחר כך אמר שהביא את כל האוכל הזה רק כדי שלא אכין לו שוב את מרק הדלעת שהכנתי פעם.