על קצות האצבעות

כבר לא זוכרת אם סיפרתי שתלם סיים מערכת יחסים ארוכה ומעוותת עם שמונה. באופן אישי הרגשתי קצת אשמה, כי אני הכרתי בינהם, אבל לאורך ארבע השנים שהיא התעללה בו, הוא נראה סובל, אך גם דיווח על הנאה ושמחה ובעיקר לא מוכן לוותר.שמונה מצידה התנהגה אליו בצורה די מחפירה, התעלמה ממנו כששקעה במרה שחורה,חזרה כשהיה לה נוח, לא היתה מוכנה להפוך אותו לחלק לגיטימי בחייה אבל ניצלה אותו כאשר היתה זקוקה לעזרתו ועוד מעשים משמחים לרוב. בסופו של דבר הגיעו גם לו מים עד נפש והוא ניפה אותה מחייו.

הוא אולי ניפה, אבל היא לא היתה מוכנה להתנפות והחלה במסכת הודעות סמס , מייל, וואטסאפ ואפילו ביקורי פתע אצלו. ההודעות נעו בין תחנונים לחזרה למערכת יחסים, דרך הבטחות לבילויים ותענוגות וכלה באיומים והכפשות. גם אותי היתה מכלילה בהודעות שלה, לפעמים שולחת אותו לבכות אצלי, לפעמים מתארת אותו ואותי כזוג, לפעמים רק מזכירה את שמי כחלק ממערך החברות שלו (מערך דמיוני בעיקרו) עיקר ההודעות מגיעות בשעות שבין 22:00 ל 02:00 בלילה. ככה שלושה חודשים.

אמרתי לו שאילו זה היה הפוך והוא היה הצד השני, היא כבר מזמן היתה מגישה נגדו תלונה על הטרדה. והוא התלבט האם להגיש תלונה, להגיש לה מכתב הפחדה מעורך דין או לכתוב לה בעצמו מייל שאוסר עליה לפנות אליו שוב. המילכוד הוא שכל סימן חיים מצידו, יהיה שלילי ככל שיהיה מעורר אצלה גל תגובות. בסופו של דבר הוא החליט לכתוב לה מייל תקיף שהודיע לה שעליה לחדול מייד הנסיונות הפניה אליו, והתגובה שלה למייל התחילה במילים - "מאחר ואני לא קוראת את המיילים שאתה שולח אלא מוחקת מייד..."

בימים אחרונים נראה שהזמן עושה את שלו, כבר שבוע שהוא לא שמע ממנה כלום, והתקווה שבה לפעם. אולי זה באמת יגמר. אסור לי להגיד את זה בקול רם, האמונה הטפלה גורסת שאפילו דיבור על הנושא מעיר אותו...

בין מייל להודעת סמס תלם הכיר מישהי באחד מאתרי ההיכרויות ומייד התלהב ממנה מאד. כמה שהיא לא דומה לשמונה, ואיך היה כייף ללכת איתה לקבל את השבת בים ואיזה כייף זה מישהי שמדברת ומשתפת ושלא מעשנת סיגריה בסיגריה. ככה נפגש איתה שלוש פעמים, ובין לבין דיברו בטלפון עד שהגיעו לפגישה הרביעית שבה הוזמן לבלות איתה את הלילה.

לאחר יומיים, בהליכה, אני מעירה לתלם שלא סיפר לי כלום על הפגישה ההיא. והוא אומר, חכי, אני תמיד מחכה לחלק האחרון של ההליכה לפני שאני מספר לך דברים שלא נעימים לי. את תמיד משקפת לי בצורה חדה ובהירה מידי שלא תמיד נעימה לי, אני דוחה את הקץ.
-נו, ספר כבר, מה קרה? (ותפסיק להגיד משקפת ומפעיל אותי ואמירות מודעות כאלה, כי אתה יודע שזה מעצבן אותי).
-טוב, הוא אומר , ככה תוך כדי ההתלטפויות והנשיקות של רגע לפני, היא פתאום שאלה אם לא חשבתי אף פעם להוריד שערות בגב.
-ומה אמרת?
-אמרתי שלא ושאם היא מרגישה שהיא לא נמשכת אלי, זה בסדר גמור, נלך לישון כי כבר מאד מאוחר ומחר בבוקר נפרד כידידים ואני אקום ואסע הביתה. היא אמרה שזה בסדר וחזרנו למעשינו. מה את אומרת?
-אני אומרת שאם אתה מעלה את זה סימן שזה ממש פגע בך (ובצדק) נראה לי שבשלב כזה של ההיכרות אין לה מנדט לשנות אותך (אם אי פעם יש למישהו מנדט כזה). זה זמן של  Take it or live it אתם לא זוג וזה הזמן להחליט אם היא נמשכת אלייך או לא. אם כן , סבבה ואם לא, אז לא. להתחיל להעיר הערות שגם אם כוונתן טובה, עלולות לפגוע , זה לא הזמן ולא המקום. ככה נראה לי. ובכלל , היית מוכן להוריד שערות בגב בשבילה?
-לא נראה לי.
-וכמה אתה מעוניין בה מאחת עד עשר?
-שמונה
-אוי ואבוי.

אכן אוי ואבוי , כעבור שלושה ימים והתחמקות מפגישה על רקע של כאבי ראש כל כך איומים שלא מאפשרים שיחה בטלפון, היא הודיעה לו שאכן הם יפרדו כידידים. ואני שואלת את עצמי, היא לא היתה יכולה לחסוך לו את ההערה המשפילה ההיא?