לפני שבועיים אמרתי לגמל שאני נורא רוצה וצריכה חופש ושאני מזמינה אותו, אולי נצא ביחד, נטוס קצת, נברח מהארץ. סיני זו כבר לא אופציה. אז לאיזה חו'ל אחר, לא להמון זמן. אולי רק איזה סוף שבוע ארוך, אבל חופש. ביחד.
הגמל נהם - מה, את מיליונרית שאת מזמינה אותי לחופש? שבשפה שלו זה אומר, וואו, אני מופתע מההזמנה שלך. תני לי לחשוב על זה.
אני רק חייכתי ואמרתי, הו לא, שום מליונרית, כל אחד ישלם את החלק שלו. זו לא חופשה יקרה במיוחד, אבל יהיה כייף לברוח טיפה מהמציאות. לדוגמא זאתי שאתה מכיר נוסעת לחופש שיעלה לה כך וכך... והשיחה הוסטה לאפיקים אחרים.
היום בבוקר בשבתנו לארוחת בוקר בבית הקפה הקבוע של בוקרי שבת, אחרי הקפה שבא לפני האוכל, ואחרי שנרגע הצורך הדוחק בקפאין, בנונשלנטיות שכזו הוא אומר - נו, אז לאן נוסעים לחופש?
אני, בנונשלנטיות דומה- אפשר להולנד, הנה,כח הצלה נסעה להולנד עם בן הזוג והבנות שלה, היא שם ממש עכשיו.
הגמל- ומה נעשה בהולנד? מכל הנסיעות שלי להולנד אני זוכר רק את הנחיתה.
אני- לא חסר מה, נבדוק מה אפשר לעשות ונתארגן, אתה יודע שאני יכולה לא לעשות כלום בלי שום בעיה, אבל אתה לא, אז נעשה מה שיבוא לך.
הגמל - יש איזה חלק לאופנוע שאני יכול להשיג רק בחנות מסויימת אחת באמסטרדם...
אני - אני בטוחה שחוץ מזה נמצא עוד מקום או שניים ללכת אליו.
הגמל - אז מתי ניסע? בשנה הבאה?
אני - מה פתאום?! בקיץ הזה. באוגוסט, מתי שיש לך חופש.
הגמל - אני לא יכול באוגוסט, לא יהיה לי חופש כמו שחשבתי ואני לא רוצה בעונה של הנסיעות.
אני - אז זה משאיר לנו את ספטמבר, לפני עונת החגים ולפני שנעשה קר מידי בהולנד.
הגמל - כן, נראה לי.
וכך סוכמה ונחתמה עיסקת החופשה של הגמל ושלי.
ואם אתם לא רואים אותי קופצת ורוקדת זה רק בגלל שאתם לא נמצאים איתי באותו חדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
