על קצות האצבעות

כמובן שבין הגמל לביני הדברים מתנהלים בקצב שמתאים לנו, כך שמאתמול אנחנו מסתמסים בעצלתיים ובזהירות.

היום ההודעות הסלימו והגיעו לטון לא נעים שהביא אותי להתקשר אליו, כי הכי גרוע זה לריב בחילופי הודעות.

דיברנו עשר דקות, הולכים סחור סחור, לא נוגעים בנקודה.

בסוף הגענו לנקודה, אמרתי משהו בנוגע לאילת (העיר) והוא ניצל את זה כדי לשאול אם שוב אני שולחת אותו לחופש.

-לא, אמרתי, התייאשתי, אני לא שולחת אותך כבר לשום חופש.

-למה התייאשת, הרי דיברנו ואמרנו שתשלחי לי את התאריכים שבהם יש לך חלון זמן.

-לא, אתה ביקשת שאשלח לך תאריכים ומחירים שיהיה לך על מה לחשוב ולי זה נראה חסר טעם לשלוח לך. אמרתי לעצמי שאם זה יהיה אקטואלי אז נדבר על זה.

-לעצמך אמרת ולא לי. למה לא אמרת לי?

-כי זה נראה לי חסר טעם. אתה לא בעניין של נסיעה ולא התחשק לי להמשיך ולחפור במשהו שאין לו תכלית.

-א ב ל  א מ ר ת י  ל ך  ש ת ש ל ח י   לי   ה ו ד ע ה , זה מה שסיכמנו וזה מה שאמרת שתעשי.

-נכון, אבל אחר כך חשבתי על זה והרגשתי די אהבלה ולא התחשק לי להמשיך להרגיש ככה.

-למה אהבלה למה??

-כי הבנתי כל כך שונה ממה שאתה התכוונת וחזרתי הביתה שמחה ומתלהבת כמו איזה טמבלית, ואז נתקלתי בתגובה המאד לא מעונינת שלך. 

-את יותר מידי רגישה ורגשנית.

-מישהו צריך להיות, אתה יודע שאין ואקום ויש איזון.

-כן כן שמענו את התאוריות שלך, נו אז מתי החלון זמן שלך?

אמרתי לו מתי חלון הזמן שלי.

עכשיו נחלק תפקידים קוראות יקרות שלי.

אתן תהיינה אופטימיות ואני פסימית, ככה נצמצם את הפגיעה למינימום, הולך?

(כן, אני יודעת שקוראים אותי גם קוראים ממין זכר, אבל הם לא נוטים להגיב בפוסטים של התחבטויות גמל)

באחד הרגעים בשיחה הגמל טען נגדי שאני קרה כמו קרח, בתמורה הוכחתי לו שבטמפרטורות קיצון כמו הנוכחיות לא ניתן להשאר קרה כמו קרח כי אפקט ההתכה עובד. אז כמה חם היה היום?

זה הגיע עד ל40 מעלות.

חדי העין והרגישים יוכלו לראות שאפילו טיפה יותר.