על קצות האצבעות

אז זהו שאין חיה כזו.

למרות רצוני העז שמישהו ינקה לי את הבית ולמרות שהגב שלי הוא במקרה הטוב לא מציאה גדולה,למרות שאני נמצאת שעות ארוכות מחוץ לבית, למרות שיש לי שתי כלבות ואין לי עזר כנגדי, אני לא מצליחה להביא את עצמי להעסיק עוזרת בית.

ולא שלא ניסיתי. ניסיתי, יותר מפעם אחת. ויותר מפעם אחת עם כל אחת. פעמיים. יותר מזה לא הצלחתי.

מסתבר שאני ממש גרועה מאד בלהגיד לאחרים מה לעשות, אני גרועה בלתת לאחרים לעשות עבודה שאני תופשת כשלי ולא סובלת שמישהו נכנס לי הביתה ודורך על הפרטיות שלי ברגל גסה ומטלית לחה.

היתה אחת אמרה לי- מינימום ארבע שעות ו35 ש"ח לשעה. אמרתי - טוב. כשחזרתי הביתה הביתה הריח מצוין ונראה נקי, אבל לא מצאתי שום דבר כי החליטה לסדר את כלי המטבח איפה שלה נראה הגיוני. נו יופי. התעצבנתי מלחפש את קרש החיתוך והסכין ואת הקערה והקולפן. בפעם הבאה שהיא באה ביקשתי ממנה שלא תעשה לי סדר, כי אני אוהבת שהדברים מונחים במקום שאני בחרתי להם, ככה הכי נוח לי. נו אז אמרתי. היא שוב סדרה כטוב בעיניה ואני לא מצאתי שום דבר. רק בחוץ מצאתי שלוש סיגריות במאפרה וחשבתי לעצמי ששלוש סיגרית זה כמעט חצי שעה מנוחה בזמן מצטבר. וזה הרגיז אותי עוד יותר. אם את כבר מתעקשת על ארבע שעות עבודה, לפחות תעבדי אותן.

פיטרתי אותה וזה עלה לי בבריאות כי לא היה לי נעים ממנה.

היו שתיים, שתי אחיות שאמרו שתמיד עובדות יחד ולוקחות מחיר כאילו היו אחת. טוב, הנחתי ששתיים יעשו את העבודה במהירות כפולה או לפחות יעשו דברים שאחרות לא מספיקות. איזה?! עבדו, לדבריהן שלוש שעות, ניקו בחפיפיות כזאת שהיה אפשר לראות את סימני הסמרטוט על הרצפה ולבסוף שפכו את הדלי עם המים המלוכלכים בכיור הכלים והשאירו את כל הלכלוך בכיור, אולי בשביל שאראה כמה היה מלוכלך, או שהן ניקו או סתם אף אחת לא חשבה שכיור כלים צריך להיות המקום האחרון שבו שופכים מים מטונפים מהרצפה.

פיטרתי אותן, אחר כך השתדלתי לא לפגוש אותן.

היו עוד כמה נסיונות, חלקן לא עברו אפילו לפעם השניה, חלקן כן. בסופו של דבר זה תמיד הסתיים בכך שאני לא מרוצה ולא יודעת איחך להעיר ולתקן את דרכיהן ולכן מפטרת אותן ואוכלת את הלב.

והנה בעבודה החדשה יש מנקה, אחת מהמגזר שקיבלתי בירושה עם מקום העבודה. היא באה לנקות פעם בשבוע, נכנסת שפופת ראש במקצת, כל כולה נודפת ריח זיעה חריף ואחרי שאומרת שלום קצר, לוקחת דלי וסמרטוט ועוברת מחדר לחדר ומנקה. או שבערך מנקה, או שמחפפת לחלוטין. יש טענות שהיא מעט איטית, ומעט רפת שכל ושמעסיקים אותה מתוך חמלה. אבל אני לא בטוחה שזה נכון. מה שבטוח זה שהיא אינטלגנטית מספיק כדי לדעת עם מי יש לה עסק ואיך לנצל את זה בצורה הטובה ביותר.

שמתי לב שמפעם לפעם זמני הנקיון שלה הולכים ומתקצרים. אם התחילה בשעה עבודה הרי הלכה והתדרדרה עד שהגיעה לשיא של רבע שעה עבודה, שיא עולמי בכל מובן, אם לוקחים בחשבון שיש לי פה שישה חדרים , שני חדרי שירותים וארבעה כיורים. אפילו אני שעובדת מהר ויעיל בסך הכל לא מצליחה לנקות במהירות כזאת. אבל מה, להעיר לא נעים לי. לא יודעת. אני לא טובה בזה.

הלכתי לאחראית ואמרתי לה שהמנקה מנקה גרוע ושתדבר איתה. אמרה לי האחראית שהיא רוצה שאני אדבר איתה.

אין כמו האצלת סמכויות. התווכחנו ארוכות ולבסוף ויתרתי. בפעם הבאה שבאה המנקה, ואמרה שלום, אמרתי לה, חכי חכי, עכשיו אני מראה לך משהו. עברתי איתה חדר חדר כיור כיור והראיתי לה שלא נקי בעיני , שצריך להזיז רהיטים כדי לנקות וצריך לנגב אבק מידי פעם. נתתי לה חבל הצלה ואמרתי שאם חסרים לה חומרי ניקוי שתגיד ואקנה ממש עכשיו וגם הלכתי וקניתי.

והיא ניקתה. ניקתה וניקתה וניקתה. שעתיים ניקתה. החדרים הבריקו, השירותים נצצו ופועה קרנה מאושר. ומאז עברו כמה שבועות ושוב החלה זאתי לקצר את זמן העבודה שלה ולחפף בפינות.

אין אומללה ממני. איך אחזור על הסאגה הזאת אחרי שבקושי עמדתי בה בפעם הראשונה?? מאז שהבנתי שאני אאלץ מתי שהוא לדבר איתה שוב אני מגיעה לעבודה בחוסר חשק גמור וסובלת מהרגע שהיא נכנסת עד הרגע שהיא יוצאת (חצי שעה היום). ומה שהכי עצוב זה שאני מתחילה לשקול ברצינות לנקות אחרי שהיא הולכת....