יום ראשון - אני מתגעגעת לגמל.
טוב, תמיד בימי ראשון אני מתגעגעת קצת. הפעם אני מתגעגגעת טיפה יותר , בטח בגלל המסיבה והריב והפיוס. לא נורא, אם אחכה טיפה, הגעגוע ידהה, זו הכרוניקה הידועה והמוכרת. קצת התאפקות עוד לא הרגה אף אחת.
יום שני - אני עדיין מתגעגעת.
בסדר, לא נורא. זה יום שני, הרבה פעמים הגעגוע מתמשך גם ליום שני. הגמל אוהב מאד את הדוגמנית ואת התולעת, בדיוק צילמתי אותן צילום של בוקר, נשלח לו, שיהיה לו בוקר טוב.
הוא עונה בסמס מחויך , יופי.
זה עזר לגעגועים? לא ממש. אז אין מה להמשיך, נעזוב את זה, ממילא לא אראה אותו עכשיו איזה נצח קטן, עד הפעם הבאה.
יום שלישי - הפתעה הפתעה , עדיין מתגעגעת. די, מספיק, אני אומרת לעצמי ומציינת בפני כוח הצלה שזה היום שבו הגעגעים מתפוגגים בדרך כלל, אבל דווקא השבוע הם כאילו מתגברים וזה מעצבן אותי.
לא הייתי צריכה לשלוח את הסמס אתמול, בשביל מה זה היה טוב. סתם עורר מחשבות מיותרות לחלוטין. ואפשר לחשוב שאין לי מה לעשות... הרי אני עסוקה כמעט כל שעות העירות. ועדיין המחשבות והגעגועים נדחקים לכל סדק פנוי של לחץ הזמן שלי. אוף.
יום רביעי - אני עדיין מתגעגעת!!!
טוב, עד כאן. למה אני בדיוק מתגעגעת? למישהו שלא אוהב אותי, שלא מוכן לתת לי חלק בחיים שלו. שנמנע מלהפגיש אותי עם המשפחה שלו או להזמין אותי לבית שלו. מישהו שלוקח חלק בחיים שלי, אבל ממדר אותי משלו. לזה אני מתגעגעת? לזה???
אז מה אם הוא בא כמו שעון שוויצרי? אז מה אם הוא אמר שהתרגש לקראת ארוחת יום ההולדת שלי? אז מה אם הוא משקיע בי מחשבה ודואג לי גם כשאנחנו לא יחד ולא מדברים, אז מה, אז מה אז מה???? אם היו לי ביצים הייתי מעיפה אותו מהחיים שלי ומודיעה לו שבחיים שלי אין מקום למי שלא אוהב אותי.
או קיי, אז אני לא עושה את זה. לא כרגע, אבל זו לא סיבה להמשיך להתגעגע אליו!
יום חמישי - אני עצבנית רצח על הגמל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
