על קצות האצבעות

אני מאמינה שהרבה מאד אנשים נתקלו בהרצאתו של גארי יורופסקי שנקראת גם ההרצאה הכי טובה שתשמעו. 

למי שלא נתקל עדיין, מדובר בבחור יהודי אמריקאי, אקטיביסט למען זכויות בעלי החיים מזה כעשרים שנה. אפשר לצפות בהרצאה בקישור המוצרף ולהווכח שגם אם אינכם אוהבי בעלי חיים, הכריזמה של האיש בהחלט תזיז נימה רחומה רדומה בליבכם.

לפחות בדקות הראשונות של ההרצאה.

כמי שמגדירה את עצמה שאוהבת בעלי חיים קל לי להזדהות עם סבלם ולהתנגד להפיכתם למוצרי צריכה בחברה המערבית, קצת יותר קשה לי לוותר על אכילת בשר וביצים (דגים אני לא אוהבת אז אין לי דילמה) ולא נראה לי אפשרי לוותר על צריכת חלב ומוצריו. אני מאמינה שהאדם הפך מצימחוני לאומניבור לאורך ההיסטוריה והעובדה שהפך לאוכל כל ובעיקר לאוכל בשר קידמה אותו ואיפשרה לו התפתחות פיזית ושיכלית וציידה אותו באנרגיה שלא היה משיג מצמחים בלבד. היא הפכה אותו למסתגל ולמתקיים בתנאים מגוונים ומשתנים לאורך ההיסטוריה ובמגוון עצום של סביבות.

אין לנו מערכת עיכול של אוכלי צמחים ואין לנו ניבים של אוכלי בשר, אנחנו מעכלים גם את אלה וגם את אלה בתנאים מסויימים ומוגבלים. לא נצליח לאכול מעי של בעל חיים אחר על תוכנו, כפי שעושים טורפים על מנת להשיג את יתרונות עיכול הירק של הצמחונים ומאידך לא נוכל להתקיים על דשא ועלים.

כלומר, ברמה העקרונית אני מאמינה שאנחנו מותאמים וזקוקים לבשר על מנת להתקיים.

אני מתנגדת לתעשיית הפרוות שאינה דרושה לנו על מנת להתקיים, אני מתנגדת לגידול תעשייתי של תרנגולות ובקר לחוות הביציים שאינן מאפשרות מרחב מחייה לכל תרנגולת. אבל לא לעצם הרעיון שבני אדם זקוקים ואוכלים בשר, ביצים, מוצרי חלב ודגים.

מעולם לא ראיתי פרה רעבה שמנסה לאכול גוזל של ציפור שנפל מהעץ הקרוב אליה, אבל ראיתי יותר מפעם אחת פעוטות מרימים גוזלים כאלה ונוגסים בהם לפני שמישהו נזעק לעצור אותם. הדחף הזה, שלא קיים אצל בעלי חיים צימחוניים, קיים גם קיים אצלנו. 

בפעם הראשונה שצפיתי בהרצאה  של גארי יורופסקי, לא ממש הצלחתי לצפות עד הסוף. אחזה בי תחושת מיאוס וסוג של שיעמום ואחרי כחצי שעה עצרתי על מנת לחזור לזה אחר כך. האחר כך לא הגיע מהר כל כך ולקח לי כמה שבועות עד שמצאתי זמן לצפות שוב.

גם בפעם השניה לא הצלחתי לצלוח את ההרצאה כולה, ואז שאלתי את עצמי מה מונע ממני לראות אותה עד הסוף. התשובה היתה שהדמגוגיה של האיש מפעילה אצלי אנטגוניזם אדיר. השימוש האינטנסיבי במניפולציות רגשיות דרך לי על קצות העצבים עוד לפני שזיהיתי במדויק מה מפריע לי.

האיש קיצוני, נותן דוגמאות קיצוניות ומעורר אי נוחות, ולא מהסוג שמביא הזדהות. לפחות לא אצלי. קיצוניות אף פעם לא מעידה על משהו טוב שהולך לקרות.

להשוות בתי מטבחיים למחנות ריכוז בשואה זו השוואה איומה, חסרת רגישות ושאינה מעידה על אהבת אדם מיוחדת.

נהוג לחשוב שאנשים שאוהבים בעלי חיים הם אנשים טובים, כי הם מגלים חמלה רגש ואמפתיה כלפי חסרי אונים וחלשים. אז זהו שלא. אני מכירה מספיק אנשים שאוהבים רק את הכלב שלהם, או החתול, או במקרה של גארי יורופסקי - בעלי חיים עלומים - ולא אוהבים אנשים בכלל.

בהתחלה חשבתי שהאיש מעלה השוואות כאלה על מנת לטלטל את שומעיו ולהשיג את תשומת ליבם. אבל אז ראיתי ראיון שנערך עימו, עקב ביקורו בארץ, בערוץ 2 ושם הוא נשאל בדיוק על ההשוואות האלה, המקוממות והכואבות לאלה שהיו שם ולאלה שמשפחותיהם נספו במחנות ריכוז.

אבל הוא , במבט מלא עזוז (ומלא בעצמו) שיכור מהכוח שלו על שומעיו וללא שמץ של חמלה על בני אדם חיים, הוא רק מחזק ומחרה ומוסיף אמירות קשות, גסות, קהות רגש ומעוררות חלחלה.

הוא איבד אותי לחלוטין בדקה 4:42 לראיון שבה הוא מצהיר שיש להוציא להורג אנשים שעובדים בבתי מטבחיים, הוא משווה אותם לנאצים וטוען וחוזר וטוען שיש דבר הנקרא רצח מוצדק וזה הרג של מי שהורג חפים מפשע. לא, הוא לא איבד אותי, בדקה הזו הוא הוציא אותי נגדו ונגד אנשים כמוהו שרואים את עצמם נעלים מעל כולם, שופטים ותליינים מטעם עצמם שקובעים מי ראוי לחיות ומי לא. מזכיר לכם משהו מההיסטוריה?

אז ההרצאה הכי טובה ששמעתם (???) לא הפכה אותי לצמחונית או טבעונית, היא הפכה אותי למתנגדת גדולה יותר של האיש, הפשיסט האלים והמסית שמצדיק וקורא לרצח של אנשים שאינם ראויים לחיות לפי תפיסתו ושל שיטתו כולה.