על קצות האצבעות

נכון שקיבלתי חיסון לשפעת, כל שנה אני מתחסנת, כך שהסיכוי שלי לחלות בשפעת קטן.

קראתי בעיתון שהחיסון יעיל השנה בכ62% מהמתחסנים, קצת יותר ממחציתם, לא המון, אבל הסיכוי שלי להמנע ממחלה גדול יותר כי אני מתחסנת כל שנה. 

כל זה טוב ויפה, אבל שפעת זו לא המחלה היחידה בארסנל החורף.

כשהלכתי לחפיפה לפני כחמישה ימים התחלתי להשתעל ומאז זה הולך ומחמיר. אין לי חום של ממש, אבל מצד שני אני גם מלעיטה את עצמי באדויל בגלל שהשיעולים האין סופיים גורמים לי לכאבי ראש מטורפים, או שיש לי כאבי ראש מטורפים וכל שיעול מאיים לפוצץ לי את הראש, כך שאני חייבת לקחת אדויל. אז אולי יש לי חום, לא ברור. וחום זה עניין מאד משמעותי כי ההבחנה הברורה אומרת שכשיש חום את חולה וכשאין חום את רק מרגישה לא טוב.

אולי עדיף לי רק לא להרגיש טוב כי מחר אני צריכה להתחיל את העבודה החדשה.

אין לי כבר קול ואני די מרחמת על עצמי, אבל אני לא יכולה להעדר מהיום הראשון בעבודה, ולצורך העניין גם לא מהשני או השלישי או העשירי. 

רציתי שסוף השבוע שלפני התחלת העבודה יהיה סופשבוע של מנוחה ורגיעה וניקוי ראש. במקום זה השתעלתי ללא הרף ועקב צירוף נסיבות אומלל הגמל לא בא. גם בגלל קושי לא צפוי שצץ וגם קצת בגלל שהרגשתי רע.

מצד אחד לא ראיתי שום צורך להשתעל עליו כל הלילה , אני יודעת כמה קשה לו עם מחלות, ומצד שני רציתי שיבוא ואוכל להניח את הראש ולנוח קצת. שאוכל להפסיק לחשוב ולדאוג ולתכנן. הוא לא בא ולרשימת המחשבות הלא מניחות הצטרפה המחשבה שבכלל לא חסר לו להיות איתי כמו שחסר לי.

מה שמצחיק זה שאני שונאת שמסתובבים סביבי כשאני חולה, והגרוע מכולם זה הגמל שאם הוא מזדמן לקירבתי כשאני לא במיטבי הוא לובש פרצוף חרד ומביט בי בדאגה כמעט בלי להסיט מבט כדי לנטר את מצבי בכל רגע נתון ומנסה לדאוג לי ולעזור לי. זוועות. זה השלב שבו אני מתעצבנת על זה שלא רק שאני מרגישה גרוע, אני גם צריכה להרגיע אותו שאני בסדר גמור ובמקום לשקוע בשקט ובנחת לרחמים עצמיים, אני עסוקה בלדאוג לו.

בטלפון אמרתי לו שאם צירוף הנסיבות יחזור על עצמו כפי שאני צופה, נצטרך לשנות משהו במערכת היחסים שלנו ובדרך שאנחנו נפגשים כי זה לא יוכל להמשיך ככה.

אם יהיה צריך אז נשנה, הוא אמר ואני כעסתי שהוא לא מוכן להתחייב לשינוי או אפילו לדבר עליו. רק דוחה את הקץ.

זה לא שאני מעיזה להגיד לו איזה שינוי אני רוצה, כי אני תולעת פחדנית שאין כדוגמתה. הרי ברור ששינוי כזה אומר שהיחסים שלנו יצאו לאור ויזכו להכרה רשמית. או שיסתימו. אין דרך ביניים. על דרך הביניים אנחנו הולכים כבר כמה שנים ונראה שהיא מתחילה להגמר.