האפונה בכבודה ובעצמה, בכבודו ובעצמו, בעצם.
אחרי נתק של כמעט שלוש שנים, אחרי שכבר נפרדתי ממנו בהשלמה בריאה וטובה.
לא שלא חשבתי עליו מידי פעם, לא שלא תהיתי מה עלה בגורלו ומה שלומו.
אחרי הכל במשך שנים ארוכות מאד הוא היה איש סודי וחברי הטלפוני, הוא חשב שאני יפה ונחשקת והיה משענת רצינית ביותר בטלטלות הלא פשוטות שעברתי במהלך התקופה הארוכה. הוא לי ואני לו.
לאורך השנים הקשר ביננו התנתק וחזר להתקיים שוב ושוב.
כשהבעיה העיקרית היתה כנראה העובדה שהוא נשוי ושאני לא מתערבבת עם נשואים. היה זמן לא מועט שבו חשבתי שיום אחד נהיה ביחד. זה היה מן חלום ללא שורשים וללא נסיון לברר אפשרות אמיתית למימושו. מסתבר שגם הוא חשב בדיוק כמוני. וכמוני גם הוא לא עשה כלום על מנת לשנות את המציאות.
היום אני חושבת שכנראה עדיף שהדברים קרו כפי שקרו, ובעיקר שלא קרו כפי שלא קרו. למה? כי הגמל. וגם בגלל שהאדם שהפכתי להיות היום הוא לא אותו אדם שהתחיל לדבר עם אפונה באודיגו. (למרות שלך תדע מה הביצה ומה התרנגולת)
לפני שלוש שנים התנתק שוב הקשר במעין ריב סופני. חשבתי שהפעם הניתוק הוא לתמיד. באמת הייתי שלמה עם ההתנתקות שהחלה כחד צדדית שלו אבל התקבלה אצלי בסוג של הקלה.
כאמור חשבתי עליו מידי פעם, פעם בכמה חודשים הייתי מציצה בפייסבוק שלו רק כדי לראות את פרצופו ולתהות האם החיים טובים אליו. מאחר וחשדתי שהוא עלול לחפש את דף הפייסבוק שלי, דאגתי להפוך אותו לדף לחברים בלבד, ואפילו תמונת הפרופיל היא לא אני. אמרתי לעצמי שמעניין מתי ימציאו טכנולוגיה חדשה שדרכה יוכל ליצור איתי קשר ב"טעות". בפעמים הקודמות חודש הקשר שלנו עם התפתחות הטכנולוגיה, בסמסים, באייסיקיו בפייסבוק וכד'.
והנה השבוע קיבלתי ממנו מייל. מייל שהיה מופנה לאיזה אלמוני נטול שם. מייל בטעות. או טעות מכוונת, אני לא יודעת.
אז אנחנו מתכתבים, ככה בקטנה. זה נחמד, להתעדכן ולעדכן חבר ותיק. ונראה שאף אחד לא מצפה מהשני לשום דבר. אבל ככה זה התחיל גם בפעמים הקודמות, ואחר כך גלש עמוק לתוך התערבבות זה בחייה של זו.
אז אני לא יודעת מה ילד יום ומה יביא איתו חידוש הקשר. אני די בטוחה איך זה יגמר...
וזה הזמן להניח את ההימורים, גבירותי ורבותי, כמה זמן יקח לזה הפעם עד שיגיע הפיצוץ והניתוק הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
