יש לה כמה טיקים מטומטמים לכלבה הזאת, יש כמה דברים שהמוח הקטן שלה פשוט מקפיץ פיוז כשהיא נתקלת בהם. מה למשל? למשל כדור, כל כדור בכל גודל מביא אותה למצב של אטרף מוחלט, היא תרוץ אחרי הכדור עד נשימתה האחרונה. בבית יש לה כדור טניס לעוס שהיא יכולה לשחק איתו בזמנים קצובים ומוגדרים בלבד.
אני מגלגלת את הכדור על הרצפה והיא רצה כמוכת אמוק לתפוס אותו, לא משנה מה יש בדרך. שולחן אוכל, כסאות, אנשים, קירות, שום דבר לא מעניין אותה מלבד הכדור. לאחר שהיא תופסת אותו היא רצה חזרה לספה שלה , מדלגת עליה בחירחורים והתנשפויות עזות ומחכה שאקח ממנה את הכדור ואזרוק שוב. אם אני לא עושה את זה היא מתחילה ללעוס את הכדור עד להשמדה מוחלטת שלו.
הכדור יותר חשוב לה מעצם משחק, מאוכל או ממני. כשיש כדור, העולם מצטמצטם ומתמקד בו. פעם היא רדפה אחרי הכדור בבית ונחתכה בכפתה ממרצפת שבורה. היא לא הרגישה בכלל שהיא פצועה ומדממת עד אחרי שלקחתי ממנה את הכדור ונתתי לה זמן להרגע.
בלונים הם מושא טירוף דומה. בהתקלה בבלון היא מזנקת עליו, אף-מעוך-קדימה בקפיצת התאבדות ונושכת אותו עד שהוא מתפוצץ. זה כל כך מצחיק שבסופו של תהליך אני מחרחרת ממש כמוה.
היא גם אוהבת לרדוף אחרי חתולים, אבל די נבהלת כשהם נעמדים ומחזירים לה מלחמה.
הכי גרוע זה מכוניות ושאר כלי רכב שעוברים לייד הבית. הכלבה המטופשת רודפת אחריהם בכל הזדמנות בה היא חומקת מהשגחתי. לרוב זה מסתיים בשלום, אבל לפחות פעמיים מאז שהיא אצלי היא נדרסה.
לפינ שלושה ימים, הכלבה חזרה חבולה הביתה. לא הייתי ליידה ולא ראיתי מה קרה, לא ידעתי שקרה משהו בכלל עד שלקחתי אותה להליכה אחר הצהריים, בהליכה ראיתי שמעל הזנבנב שלה יש איזה פצע שנראה כמו נשיכה לא עמוקה. תהיתי אם היא הצליחה להסתכסך עם הכלבה של השכנים, אבל היא לא נראתה סובלת ולכן החלטתי רק לרחוץ אותה ואת הפצע בשובנו הביתה על מנת למנוע זיהום.
לא הספקתי לרחוץ אותה באותו היום כי נחתו עלי כמה דברים והחלטתי שזה יכול להדחות למחר.
בערב היא נראתה לי מסכנה למדי, אבל אכלה יפה ובתאבון.
בבוקר לפני צאתי לעבודה היא נראתה עוד יותר אומללה ורועדת ושוב היא אכלה יפה, כך שהחלטתי שאפשר לחכות עד לאחר הצהריים כשאסיים את העבודה.
אחר הצהריים היא נראתה אומללה אפילו יותר, אז לקחתי אותה לוטרינרית שאמרה שהחור של הנשיכה הוא מינימלי כמו שחשבתי ושכדאי שפשוט ארחץ אותה ואשגיח שזה לא יזדהם.
קניתי חומרי הדברה לפרעושים, קרציות ותועלים לדוגמנית ולכלבה התולעת בשלוש מאות שבעים שקל והלכתי רגועה יותר הביתה.
בבית רחצתי את הדוגמנית וגיליתי שהפצע, לאחר רחצה לא נראה בכלל כמו נשיכה, אלא כמו שריטה ארוכה, ועל הירך יש עוד אחת ובכלל הרגליים נראות משופשפות. או קיי טעיתי, הכלבה לא ננשכה, היא נדרסה שוב.
לא סתם היא רועדת מכאבים, היא עברה, שוב, מעיכה על ידי כלי רכב כלשהוא.
טוב שנשארו לי כדורים נגד כאבים מהדריסה הקודמת שלה, כבר שלושה ימים היא מקבלת משככי כאבים ומצבה משתפר.
אפשר היה לחשוב שאחרי דריסה אחת או שתיים היא תלמד להזהר מכלי רכב, אבל לא. לא היא. יפה יפה, אבל טיפשה שאין דברים כאלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
