על קצות האצבעות

בימי ראשון אני מתחילה לעבוד מאוחר מהרגיל ומסיימת את היום בהתאם, זה דווקא לא רע להתחיל את השבוע בהתעוררות רגועה יותר ובלי ריצה היסטרית.

אני מבטיחה לעצמי שאשן יותר בבוקר ואשלים שעות שינה לכל השבוע - ואז מתעוררת בדיוק כמו תמיד, עם הציפורים.

אני אומרת לעצמי שבכלל לא נורא שלא ישנתי הרבה ושיש לי המון זמן בבוקר לעצמי- ואז רצה לסידורים שאין לי הזדמנות בשום יום אחר.

אני מבטיחה לעצמי ארוחת בוקר מפנקת, לפחות יום אחד לאכול ללא טלפון מצלצל ואנשים שבאים באמצע הביס - ולבסוף מחממת לי לחמניה ומורחת אותה בחמאה.

אני חושבת לעצמי שאספיק לעשות כביסה ומדיח ומגלה שכבר מאוחר מידי ושלא אספיק להוציא את הבגדים הרטובים - ומוותרת.

אני אומרת לעצמי שהפעם לא אבזבז זמן באינטרנט- ומורידה עוד עונה של שובר שורות ומחפשת מציאות וכותבת תגובות וברגע האחרון גם כותבת פוסט.

אני מנסה לשכנע את עצמי שזה דווקא טוב שאני הולכת לעבוד עכשיו כי אחרת תחושת החופש שיש לי עכשיו תעלם - ומגלה שקשה לשכנע אותי בראשון בבוקר.

הכלבה התולעת לאחר תספורת קייצית מידי הלא כל כך כשרוניות...