אחרי שעבדתי ביום שישי ועוד בהגזמה רבתי, הרבה יותר מהארבע שעות שהייתי אמורה לעבוד, החלטתי לעמוד על שלי ולקחת את החופש שמגיע לי על חשבון העבודה ההיא. אז מה אם אף אחד לא יעשה את העבודה שלי שהולכת ונערמת כשאני לא נמצאת? היא תערם גם ככה ותחושת ההספקים הלא מספקים תמשיך איתי עוד הרבה זמן. אז מה! אני לוקחת כמה שעות חופש ואעשה בהם דברים שאף פעם אין לי זמן.
כמובן שהיו לי תוכניות אין ספור להספיק בכמה שעות פנויות האלו:
1.לחפש בלטות דומות לאלו שנסדקו לי על הרצפה.
2.לסגור את עניין המזגן, קניה או תיקון.
3.לעשות כביסה.
4.כלים.
5.לחשוב איך ואחר כך לבצע ניקוי יסודי יותר של הפינה שהכלבה הקיאה בה על הספה.
6.לנסוע לקנות מעמד לייבוש כביסה של כתר, כי כל אלה שיש לי בבית מתפרקים כבר.
7.לשתות קפה עם יוגה.
8.לנסוע לסופרפארם להשלמת קניות שאפשר רק שם.
9.לטאטא את הבית ואולי אפילו לנגב.
10.לדבר עם היא על העניין ההוא
11.לדבר עם ההוא על העניין הזה.
כל אלה תוכניות לגיטימיות, קבילות וראויות, אבל בסופו של דבר, מייד אחרי שהכנסתי כביסה למכונה והדחתי כלים, התקשר אלי המוסכניק שרצה לקבוע טיפול לאוטו למחר, מה שאילץ אותי לחשוב על פתרון לנסיעה לעבודה מחר ובצאתי לחיפוש הפתרון נתקלתי במישהי שלא ראיתי המון זמן , אז כבר עמדנו ודיברנו על רגל אחת, שאלה תמיד השיחות שמתמשכות הכי הרבה זמן, ואחר כך חזרתי הביתה והבנתי שאני לא יכולה לנסוע רחוק מידי אם אני רוצה להספיק לחזור להוציא כביסה מהמכונה ושבכלל אני לא בטוחה באיזה שעה נפתחות החנויות ואולי לא כדאי לי לנסוע כשיו, רק אחר כך... בקיצור מצאתי לי תירוץ לשבת לייד המחשב ולמרוח את הזמן.
ועל זה נאמר, טוב שיש תוכניות...
קצת אחר כך- עקב הכתיבה התנערתי קמתי ונסעתי לסופר פארם, שם קניתי מה שהייתי צריכה ועוד כמה דברים שלא ידעתי שאני צריכה. בדרך שטפתי את שמשות האוטו ותדלקתי, שני דברים הכרחיים שנשמטו מהרשימה קודם. הסופר פארם שוכן לייד השוק שפעיל היום, אז הלכתי לחפש פיצוחים, לא מצאתי מה שאני רוצה, אבל מעבר לכביש מחוץ לשוק דווקא כן מצאתי. עכשיו נשאר לי לתלות כביסה ולקוות שמתקן הייבוש יחזיק מעמד רק עוד היום, כי מפה אני טסה לקנות מתקן ייבוש חדש ואחר כך, לעבודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
