על קצות האצבעות

לפני שבוע גיליתי שמגיע לי יום חופש שנקרא יום בחירה, יש שניים כאלה בשנה , הם ימי חופש מחוץ לספירה הרגילה, נדמה לי שאפשר לקחת את הימים האלה בכמה מועדים - היום הראשון של תחילת שנת הלימודים, פורים, עוד כמה מועדים ובנוסף גם בחנוכה.

לא ניצלתי ימי בחירה כאלו השנה, או אי פעם. לא ממש ניצלתי את ימי החופש שלי השנה, כי אני מהאנשים התמוהים האלה שנוטים לשכוח שהעולם יסתדר גם את אעדר לכמה ימים. 

תמיד נראה לי שפשוט בלתי אפשרי שלא אהיה בעבודה, כי מי יתן מענה?

אבל לפני שבוע קיבלתי במייל תזכורת לגבי יום הבחירה שניתן לקחת בחנוכה, יחד עם הסבר כל כך נפתל של מי רשאי לנצל את היום וכיצד, שנזקקתי לעשר דקות של קריאה חוזרת כדי להבין איך זה עובד.

כשסוף סוף הבנתי שאני זכאית לנצל את אחד מימי החג, יצאתי לרגע החוצה ווידאתי שמשאית המדליות שאמורה להביא לי את המדליות על השקעה בעבודה, לא הגיעה, וכנראה גם לא תגיע.

מלמלתי לעצמי שלא יקרה שום דבר אם יום אחד לא אהיה, שאולי אפילו יהיה לי טוב לקחת איזה יום חופש.

אחרי כמה דקות, כשהרגשתי טיפה פחות אשמה התקשרתי מהר לחדשה וביקשתי ממנה להחליף אותי ליום אחד.

אחרי כך לאחראית להגיד לה, להודיע לה (!) שאעדר ליום אחד.

אחר כך הנחתי את הטלפון והרגשתי תחושת עליצות גואה בי. יהיה לי יום חופש!

והיום הזה הגיע הבוקר, שבו התעוררתי ביקיצה טבעית, ולא לפי השעון המעורר, שבו התמתחתי במיטה, קראתי ספר, ושתיתי קפה בנחת עד שנעשיתי רעבה ואז הכנתי לי שקשוקה לארוחת בוקר מפנקת. נחמד לאכול שקשוקה בבוקר במקום יוגורט או סנדוויץ'.

מאוחר יותר ובעצלתיים, קמתי ועבדתי קצת בגינה,השקיתי בעיקר.

קראתי, שתיתי עוד קפה והזמן עבר לאיטו ובנעימים.

יוגה עברה ליד הבית שלי בדיוק כשהשקיתי עציצים והזמינה אותי לקפה.

אז אכלתי משהו קל והלכתי לשתות איתה קפה. נחמד לפגוש חברה באמצע היום כאילו שום דבר לא בוער ולא צריך להספיק כלום.

אחר כך יצאתי להליכה, חזרתי ועשיתי קניות הכרחיות, המקרר התמלא קצת בדברים אכילים.

מקלחת, ארוחת ערב, ספר.

בדרך כלל ברגע שיש לי זמן פנוי אני מקדישה אותו לארגון, סידור, ניקוי, טיפול בענינים שאני לא מגיעה אליהם אף פעם.

אבל הפעם לא עשיתי סידורים. לא ניקיתי את הבית, לא ארגנתי דברים, לא דאגתי לשום דבר.

נחתי מנוחה שלמה, קראתי שלושת רבעי ספר, פגשתי חברה, טיפלתי בצמחים, הלכתי ובעיקר הרגשתי שלווה ורוגע ושמחה.

אני לא מבינה למה אני לא עושה את זה יותר.