על קצות האצבעות

הוא החג האהוב עלי ביותר.

ואת זה של השנה אני מקבלת במצב רוח כל כך עגום. אפילו לא הבנתי עד כמה, עד ששמתי לב שאני רעבה אבל לא מתחשק לי לאכול.

זה והעניין הפעוט הזה שמתחשק לי לבכות בכל פעם שאני לא שמה לב ומורידה הגנות.

אולי העובדה שאני עצבנית ושאני לא מצליחה לישון היתה צריכה לרמוז לי משהו.

לא חשוב, לנשום עמוק, לבלוע את גוש המועקה שעומד בגרון.

ממילא אי אפשר לתקן כלום בחג הזה.

לחלק מהשאלות שעומדות בפני יהיו תשובות בקרוב ולחלק בעתיד רחוק יותר. לא יעזור לי לסבול עכשיו.

אני אשנן את זה שוב ושוב.

בשיחה עם הגמל אמרתי לו שהתנאים השתנו שלא ברצוני (ובשל מצב היחסים הנוכחי ביננו, שאנחנו לא זוג) לא נוכל להפגש. הרבה זמן. לא ברור מתי כן.

קויתי תקווה מטופשת וילדותית שהוא יגיד, אז בואי נשנה את היחסים ביננו כך שנוכל להפגש, אבל הוא לא אמר. ברור שהוא לא אמר.

אז הרחקתי את הטלפון מהפנים שלא ישמע את הקול שלי משתנק כשהגרון מתכווץ בעווית לא רצונית של בכי, וכשזה עבר נשמתי עמוק ואיחלתי לו חג שמח בקול רך ובכוונה אמיתית.

סגרתי את הטלפון ושנאתי את עצמי על התלותיות הזו. על כך שהרשתי שהשמחה והעצב שלי יהיו נתונים בידיו של מישהו אחר.

אני לא יודעת איך לסיים וכשאני לא יודעת מה לעשות אני כותבת מתכון.

הפעם לבקשת הנוסעת

לזניה גבינות הכי פשוטה שיש בעולם (על פי מתכון של גיל חובב)

2 קוטג' (3% יספיקו לגמרי)

2 ביצים

1 קופסא גדולה של רסק עגבניות או שתיים קטנות

1 כוס גבינה צהובה מגורדת 

עלי לזניה קנויים.

מערבבים קוטג', ביצים, רסק עגבניות וחצי כוס גבנ"צ מגורד

שופכים קצת שמן זית על תחתית של תבנית

מניחים עלי לזניה כדי כיסוי , עליהם שכבת גבינה (אם יש בבית בזיליקום מיובש אפשר לזרות מעט עכשיו)

ושוב עלי לזניה ושוב רוטב. שלוש שכבות עלים ושלוש שכבות רוטב בסך הכל.

מסיימים בחצי כוס גבינה מגוורדת שמפזרים מלמעלה.

מכניסים לתנור בחום 180 מעלות לשלושים דקות.

גם טוסטר אובן סביר יעשה את העבודה.

בי נשבעתי שקשה להכשל עם הלזניה הזו.

חג שבועות שמח!