על קצות האצבעות

כבר ממש המון זמן לא כאב לי הגב , כבר שלוש וחצי שנים שלא סבלתי מכאבים כאלו שאי אפשר להתגבר עליהם בכדור-שניים. עכשיו אני נזכרת שהיתה תקופה שבה כאב לי כל הזמן, והיא חלפה. היתה התקופה האיומה שהייתי מרותקת למיטה לשלושה שבועות. אני נזכרת בה בחלחלה. נדמה לי שזה היה ב2006 או אפילו לפני, אבל למרות הזמן שחלף מאז, האימה מהלכת עלי כשאני נזכרת בסיוט של הריתוק למיטה, בחוסר האונים ובכאב המתמשך המטריד.

כהרגלי שכחתי לחלוטין את הבהלה של אז, את התחושה של התדרדרות ללא מוצא.

איך שהוא הכאב חלף, התקופה הקשה עברה ומלבד כאבים קטנים, רגילים, כאלה שאני אפילו לא סופרת, בשלוש וחצי השנים האחרונות הגב שלי התנהג לתפארת מדינת ישראל. יחסית אליו, כמובן.

אבל כידוע , לא לעולם חוסן, והגב שלי לא הולך לשום מקום ומידי פעם הוא מזכיר לי את זה.

זה התחיל מזה שפיניתי את האדמה שנערמה על שביל הגישה לבית באת חפירה (תודה לתולעת שחופרת בורות ומעיפה אדמה על השביל). זה היה לפני שבוע ובאמת שהקפדתי על כללי הברכיים הכפופות והגב הישר... עדיין התנוחה הזו של הכפיפה מעמיסה משקל של תנועה ולחץ על חוליות הגב התחתונות. הרגשתי דקירה חדה ומייד הפסקתי את העבודה.

הלכתי לשכב, לחמם את המקום ולקחתי מיד כדור נגד כאבים ונגד עין הרע.

זה עבד מעולה, כמו כל הכאבונים של השנים האחרונות, גם הכאב הזה הלך לו לדרכו. או שככה לפחות חשבתי. אבל הוא לא באמת הלך, רק ארב בפינה וחיכה שאעשה תנועה לא טובה.

אני לא אכזבתי אותו ועשיתי אותה בסוף יום העבודה ביום חמישי. תנועה תמימה בעיני אנשים עם גב תקין. ישבתי בכסא ורכנתי קדימה. זה הספיק בשביל שהדקירה תחזור, ויחד איתה הקרנה של תחושת עמימות לרגליים.

מזל שבדיוק נגמר השבוע ויכולתי לחזור הביתה ולאשפז את עצמי בשכיבה. אוכל, כדור נגד כאבים וחימום של הגב עד רמת הכוויות.

ביום שישי כבר הייתי חייבת להודות בכך שהכאב המאיים לא חלף ושלא אוכל להכין לגמל את העוף שהוא אוהב ושאהיה חייבת להגיד לו שאני קצת מוגבלת.

אני לא אוהבת להגיד לו כאלה דברים כי זה מאד מדאיג אותו. ואכן הוא מייד הודאג ואפילו שאל אם בכלל מתאים לי שיבוא.

ברור שמתאים לי.

בא, הביא אוכל. הביא שוקולד , הביא גראס , כי אין טוב מזה לטיפול בכאבים ולהפחתת דלקת. עישנו, אכלנו במיטה, לא עשינו הרבה מעבר לאכילה, הגמל, היה מודאג, כאמור, ובכל זאת היה כייף.

התכרבלנו במיטה יחד, זה היה כל כך נעים שאי אפשר להאמין.

הבוקר הגב כבר פחות כואב.

אני מחזיקה אצבעות שיעבור כבר הכאב וילך כפי שבא. אין לי כוח להכנס שוב לתקופה של כאבים מתמשכים. 

הגמל השאיר לי גראס לטיפול בכאב, אבל אני לא אוהבת לעשן לבד, אז לא נראה לי שאשתמש.