על קצות האצבעות

ההחלטה להרשם ללימודים כנראה התקבלה באופן לא מודע אצלי. כי ברגע שהתקשרו אלי מהמכללה להגיד משהו ולשאול מה קורה עם ההרשמה, פשוט נרשמתי. קפצתי למים בלי לברר אם המצופים שלי דולפים או לא.

לא תהיה לי תמיכה מהארגון. למרות שעל פניו הם תומכים מאד בהתקדמות מקצועית ובהעלאת רמת ההשכלה של העובדים, בתכלס בשטח, כמו שאמרה לי מלכת צרפת - הקרובים לצלחת מקבלים והשאר יכולים לחלום.

במשאבי אנוש הסבירה לי האחראית על לימודי ההמשך שסיימו לדון בחלוקת התמיכה השנתית והמכסה נסגרה, אם אני רוצה, אני יכולה להגיש את הבקשה לשנה הבאה, אולי יעזרו לי לפחות בשנה השניה. עכשיו אני מתמקדת בזה שישלמו לי על השעות שאני עובדת למרות שהן תשתנינה מעט. גם על זה עושים לי פרצופים ודורשים ממני לקבל אישור מהבכירה (כן, זו שכל כך "אוהבת" אותי) לשינוי השעות למרות שהבטחתי שהעבודה לא תפגע ושתהיה מי שתחליף אותי.בואו נקווה שהיא לא תחפש להכנס בי ולהכניס לי. 

הצד החיובי בירידת המשכורת שלי היא שישלמו אותה למישהי שתחליף אותי ביום שלא אהיה. מצאתי מישהי, נפגש איתה בראשון ונראה אם הציפיות של שני הצדדים תואמות, אבל על פניו זה נראה מושלם. היא תחליף אותי ביום שאעדר ותשלים עוד יום שהחדשה שפרשה עבדה בו. והיא מספיק גמישה וקלילה ותוכל להחליף אותי אם אשתגע וארצה לצאת לחופש.

מהרגע שנרשמתי נבהלתי ממש. הירידה במשכורת תהיה משמעותית ואני דנה את עצמי לחיי צמצום משמעותי בשנתיים הקרובות. לא שאני לא מכירה חיי צמצום. ככה אני חיה רוב חיי, אבל דווקא בשנים האחרונות רופפתי מעט את המשמעת והרשיתי לעצמי קצת פחות לעשות חשבון, בתוך הגבולות המאד ברורים שלי. עכשיו אצטרך לחזור לחשב כל הוצאה וכל תשלום. המנע מקניות של דברים לא הכרחיים ולצמצם משמעותית יציאות לבתי קפה ובילויים.

המכללה כנראה עולצת אפילו יותר ממני על ההרשמה, כי מייד שלחו לי אישור הרשמה ותאריך למבחן ממיין באנגלית שאני חייבת לעבור בציון 70 כדי שאוכל להתקבל ללימודים. יחד איתו שלחו לי אישור כניסה מוגבל לכמה כניסות, כך שלא אצטרך לשלם על חניה עד שאסדיר אישור כניסה בתשלום קבוע, יפה מצידם וגם מעיד על עד כמה הם רוצים אותי. כייף לי להרגיש את זה.

אני אקדים את זמני ואגיד שלמרות שעדיין לא ברור איזה סוג של עבודת סיכום אצטרך לעשות, אני כבר יודעת באיזה נושא אני רוצה שתהיה. אני עוד לא יודעת לנסח את השאלה, ואת המבנה ואת הדרך , אבל אני יודעת מה אני רוצה להגיד ומה אני רוצה להשיג עם העבודה הזו. אני רוצה שיהיה לה יישום מעשי בעבודה שלי.

מעניין אם אצליח לקדם אותה והאם היא תתאים ללימודים שלי. אם לא , אצטרך לחשוב על משהו אחר. אבל דיה לצרה בשעתה.

בעניין אחר לגמרי, אתמול צלצל הטלפון ועל הצג הופיע המספר של המרפאה של הפלסטיקאי שחפר לי בקרקפת. חישבתי במהירות שעבר כחודש מהניתוח ושכנראה יש תוצאה לביופסיה שנלקחה. ציפיתי לשמוע את קולה של הפקידה שהבטיחה שתתקשר לעדכן אותי על התוצאה, אבל כשעניתי שמעתי את קולו של הרופא עצמו.
מייד צנח לי הלב לקרסוליים, כי מה יש לו להגיד לי אם לא שהביופסיה לא חזרה תקינה ושצריך לחפור לי בראש שוב ולהוריד חצי ממנו?
בכל זאת שמרתי על קול רגוע ושליו כשעניתי.
הרופא משך קצת את המילים, אבל בסוף בישר לי שהתוצאה של הביופסיה, בדיוק כמו שחשבנו, BCC .

ואז הוא הוסיף ואמר שהנגע הוצא בשלמותו ואין צורך לחזור ולנקות את השוליים.

כמעט נרגעתי ואז הוא הוסיף שנשאר רק דבר אחד....

שוב נבהלתי קצת והוא אמר - אני רק רוצה שתבואי לביקורת  בעוד חודש לראות שהצלקת נראית תקינה, אל תדאגי המזכירה תתקשר אלייך לתאם.

כך שסוף טוב , הכל טוב. 

אפשר לשים את העניין הזה מאחורי , איזו הקלה.