על קצות האצבעות

של הסמסטר הזה. המבחנים הלכו לא רע, למרות שהלך לי הסיכוי למצטיינת דיקן עם הציון 87 שקיבלתי בשיטות מחקר. הציון היחיד מתחת ל90 שקיבלתי. לא קיבלתי אף 100, אבל גם לא נכשלתי. להבדיל מארבעה חמישה שנכשלו בכל מבחן. למרות שאמרו לנו שאין מועדי ב', הנכשלים מקבלים הזדמנות נוספת להבחן במועדים חריגים. אז זה פחות נורא.

מסתבר שהעובדה שלא עשו כמעט שום סינון בגלל שמיהרו מאד לפתוח את התואר הביאה למצב שיש רמות שונות ודי מרוחקות זו מזו של הסטודנטים. מסתבר הסינון היחידי שעשו (מלבד ממוצע הציונים בואר ראשון) המבחן באנגלית, גם פה עשו הקלות וקיבלו על תנאי אנשים שלא עברו את המבחן. הם נדרשים לעבור את המבחנים בציון 80 במקום בציון 70, אבל מי שלא עובר בציון הנדרש, ממשיך ללמוד בכל זאת. מה שמביא אותי לתהות, בשביל מה בכלל עושים מיון ? לא שאני מתלוננת, יש לי קבוצה נהדרת ויהיה עצוב אם מישהו יעזוב.

חוץ מזה נשארו שתי עבודות, אחת כבר גמורה למרות שלא מוצלחת במיוחד ואחת אני פשוט לא יודעת איך לעשות.

פנינו לראש החוג בבקשה לחשוב מה עושים לגבי העבודה הזו שאף אחד לא יודע לעשות, כבר פנינו בעבר בנוגע למרצה, פעמיים. אבל התשובות שלה הן שעלינו ללכת לדבר עם המרצה.

-ניסינו לדבר איתו.

-ניסיתם בעבר, אבל לא בנקודת הזמן הנוכחית, נסו שוב.

-טוב, אבל אם זה לא יעזור?

-אז תדברו איתי ותעדכנו אותי.

-נשארו שבועיים בסך הכל להגשת העבודות, זה מעט מאד זמן.

-מה אתם חושבים שאפשר לשנות עכשיו? לבטל לכם את העבודה? לבטל את הקורס?

-אנחנו לא יודעים מה לעשות, אבל אנחנו לא מצליחים לעשות את העבודה לפי מה שנלמד בכיתה.

-תדברו עם המרצה.

-אנחנו יכולים לנסות, אבל מנסיון העבר, זה לא עובד.

-אמרתם את זה כבר ואני מבקשת שתדברו איתו שוב.

בתחושה של שיח חרשים, לא נותר לנו אלא לפנות למוצא האחרון והבלתי מקובל עלי בעליל.

השותפה שלי הודיעה לי ששלחה את העבודה לחברה שלה שעוסקת בראיית חשבון כדי שתעזור לנו. ואני נאלצתי לקבל את זה כי פשוט אין לי מושג איך לעשות את העבודה. אני אנסה לקבוע פגישה עם המרצה, אבל אני לא ממש בונה על הפגישה לאור נסיון העבר איתו וכיוון שאין לי שאלות הבהרה לגבי העבודה, אני פשוט לא יודעת לעשות מה שהוא מבקש, מא' ועד ת'.

מעולם לא נעזרתי ולמעולם לא נתתי לאחרים לעשות עבורי את העבודות ואני מרגישה נורא. אבל האפשרויות האחרות הן להגיש עבודה לא גמורה (בקושי מותחלת) או לא להגיש כלל.

בנתיים התחלנו את סימסטר קיץ, שבועיים לפני כולם, כדי שנספיק לדחוס חומר של סימסטר לתשעה שבועות קצרים.

בגלל קוצר הסימסטר, השיעורים הוארכו לשלוש שעות לכל שיעור.

אז היום ארוך יותר, השיעורים ארוכים יותר, החום עז יותר בחוץ, המזגנים מקפיאים יותר בכיתה, ויש מרצה חדשה שיש לה קול שמנסר לי את המוח.

צפויים לי תשעה שבועות של שכרון חושים.

למרות שנראה לי שהכל יהיה קטן עלי אחרי שאגיש את העבודה המחורבנת בחשבונאות.