על קצות האצבעות

יש לי שני סוגי חלומות שחוזרים לאורך שנים בוריאציות שונות.

האחד, חלום של השמדת העולם על ידי ספינות חלל חייזריות.

לאורך השנים היו להן הרבה צורות , לספינות החלל האלו, אבל התסריט פחות או יותר קבוע:

האיום מגיע מלמעלה, בהתחלה כולם יוצאים לראות מה קורה בשמיים, מהר מאד מתברר שלא קורה שום דבר טוב, הם מתחילים להשמיד את החיים על פני כדור הארץ, בדרך כלל בקרניים שבטח השאלתי מסרטי מדע בדיוני, אין לאן לברוח, התחושה היא תחושת סוף העולם, אני מנסה (לבד או עם מישהו נוסף - כל פעם מישהו אחר) לברוח, וחוזה בעולם נחרב. אני מתעוררת רגע לפני שהם מגיעים אלי.

ההתעוררות תמיד מלווה בתחושה אפוקליפטית קשה, יאוש גדול וחוסר תוחלת.

השני הוא חלום על בית.

אני סוף סוף בבית משלי, נכנסת אליו בפעם הראשונה, יש בו הרבה חדרים, אף פעם לא תואמים לצרכים שלי, יותר מידי, או מחוברים זה לזה עד העלם פרטיות, ישנים, מתפוררים, ריקים. עשויים אבן, או קירות דקיקים. אבל שלי. שלי שלי שלי. בית שלי. מקום שלי.

מהחלום הזה אני תמיד מתעוררת בתחושת תקווה, כי למרות הכל יש לי בית, לא חשוב מה מצבו.

הבית הקודם שגרתי בו , לא היה שלי. הוא היה ישן מאד, מצבו הפיזי היה גרוע ואני רק רציתי לצאת ממנו ולעבור למקום טוב יותר. ולכן, לא הופתעתי שהחלומות על בית נעלמו כשעברתי לבית שבו אני גרה כרגע. למען האמת אפילו לא חשבתי על זה. מי חושב על חלומות שהוא לא חולם?

הבית שבו אני גרה עכשיו הוא שלי, כמעט לגמרי. בית שאני אוהבת , למרות השכנה המעצבנת והשכנה העכבישה ושאני באמת מרגישה בו, אולי בפעם הראשונה בחיי, בבית. בטוחה, מוגנת, יודעת שיש לי גג מעל לראש (מי אמר דור שלישי לשואה ולא קיבל?)

אולי בגלל זה החלום הלילה הפתיע אותי.

חלמתי שאני עוברת לגור בבית חדש, הכניסה אליו היתה טריקית, דרך ארונות חשמל וצינורות מים, וכשאמרו לי מי השכן שקנה את הבית לידי גיליתי שהוא מישהו שלא הייתי רוצה שיגור לידי. אבל אפילו בחלום לא הופתעתי מהכניסה ומהשכן, כאילו ברור שמשהו לא יהיה טוב. שלא יכול להיות שהכל יהיה טוב. ככה זה בחיים שלי.

כשנכנסתי לבית גיליתי שהוא מרוהט כבר וארונותיו מלאים במאכלים , הוא היה בנוי מוזר, אבל עוד לא ראיתי בחלומות שלי בית אחד בנוי כהלכה, אז זה בסדר. אפילו בחלום, כשהסתובבתי בחדרי הבית המוזרים היתה לי תחושה שכבר הייתי בסיפור הזה קודם ושאני יודעת שזה אף פעם לא מתאים עד הסוף.

הריהוט היה ישן , שולחנות פורמייקה ועץ סנדוייץ ישנים, והאוכל בארונות התאים יותר ככיבוד מאשר כאוכל של ממש.

אבל כל זה לא הטריד אותי כמו השכן שידעתי שאני לא רוצה לפגוש. לא פגשתי אותו בחלום, רק הייתי מודעת לנוכחות שלו בבית ליידי כששוטטתי בחדרים החדשים שלי, מציינת לעצמי שיש פה מקרר (מלא!) ושולחן אירוח קטן ועליו קערות עם חטיפים מלוחים. ואחר כך מן מסדרון שבסופו מטבחון , עוד מקרר, עוד פינה שאפשר לשבת בה לאכול משהו קטן וכך הלאה.

בית מוזר. בית מאורך ומוזר.

לא זוכרת שהיו בו מקלחות או חדרי שינה או שזה הטריד אותי.

לא מצליחה להבין לכבוד מה חלמתי על בית עכשיו.

או למה הבית שעליו חלמתי מלא כל כך באוכל.

או למה חלמתי על שכן מרתיע ממש.