על קצות האצבעות

בחצי שנה, מצמידה אותי לניירות ולמסך המחשב. ואני ממשיכה לבלות שבתות שלמות במיטה, ששם אני לומדת ולא עושה שום דבר פרודוקטיבי יותר.

הצד החיובי מיוצג על ידי כמה נקודות:

1. סיימתי את הלימודים בימי שישי ומעכשיו אני לומדת רק בימי שלישי. מה שמפנה לי עוד יום בשבוע שעד עכשיו היה תפוס. תחושת הקלה של עז קטנה שיצאה מהבית ממש.
כמובן שאתמול, ביום שישי החופשי הראשון שלי, נסעתי לעבודה להשלים כמה דברים שלא הספקתי בגלל החגים והמבחן שהיה ביום חמישי. תחושת הצדיקות שאפפה אותי היתה שווה את שלוש השעות שכיליתי בבזבזנות על העבודה. זה והדברים שהספקתי, כי עבדתי נטו על מה שהיה צריך לעשות. אני משוכנעת עכשיו שעל המצבה שלי יכתבו- היתה מסורה לעבודתה.

2. קיבלתי ציון בעבודה האיומה בחשבונאות, זו שקיטרתי עליה בלי סוף.

(שבו טוב ותנשמו לאט ועמוק) הציון הוא 92 והוא הציון הטוב בכיתה.

אני כמעט מרוצה לגמרי. כלומר אני מרוצה ביותר, בעיקר מזה שאני הכי טובה בכיתה, לפחות בעבודה הזו, אבל העננה שמעיבה אושרי הזורח, זו העובדה ששן זהב המעצבנת והנצלנית, קיבלה בדיוק את אותו ציון בלי שנקפה אצבע. או כמו שמירמרה אותי אחת הבנות האחרות בכיתה "והיא אפילו לא טרחה להתקשר או לשלוח לך הודעה אחרי שעשית בשבילה את כל העבודה...."

3. קיבלתי עוד ציון גבוה במבחן לפני שבוע שהעלה את הממוצע שלי למעל ל91.

אבל בל נעלוז בטרם עת.

המבחן האחרון שהיה , היה כל כך קשה שיש מצב שאני נכשלת, גם פה אני מוצאת נקודה חיובית בכך שהיה קשה לכולם ואולי נקבל פקטור שיעלה אותי מעל לשבעים הנקודות הנדרשות למעבר. בכל מקרה בודאות המבחן הזה יצניח לי את ממוצע הציונים, כך שאם אני כבר מתבשמת מאויר הפסגות של ממוצע מעל תשעים, כדאי לי לעשות את זה עכשיו לפני שהוא צונח לתהום.

 אחרי כל  מבחן אני מדווחת לגמל על התחושות של אחרי המבחן (היה קשה, היה נורא ואיום, היה שואה, אני לא הולכת לקבל פה ציון גבוה, אני בטוחה שנכשלתי) והוא חוזה מה הציון שאקבל. בדרך כלל הוא קרוב מאד לציון האמיתי שאני מקבלת.

אם הוא יצדוק גם הפעם, אז אני אעבור את המבחן הנוראי הזה בטיסה נמוכה, וממש אגרד את הסף. וזה עדיף על התיאוריה שלי שגורסת שנכשלתי. 

ויש גם את המבחן בסטטיסטיקה שבו עוד לא קיבלת ציון וגם ממנו אני לא מצפה לגדולות... על המבחן הזה התערבנו. הגמל אומר שאקבל 82 ואני חושבת שאקבל מתחת לשמונים. 
אני לא יודעת על מה התערבנו כי הוא לא היה מוכן להגיד וטען שממילא, בין אם אנצח או אפסיד אני אחליט מה עושה המפסיד. ושבין אם אפסיד או אנצח בהתערבות, אני מנצחת בכל מקרה. 

עכשיו נשארו עוד שני מבחנים, אחד לפני יום כיפור והשני אחרי סוכות.

זה שלפני יום כיפור הוא של המרצה עם הקול המנסר והוא לא הולך להיות קל. לא בגלל שהחומר קשה, אלא בגלל שהשאלות שלה איומות. היא נתנה לנו שאלות לדוגמא וראיתי שמדובר במסיחים מתחכמים שההבדל בינהם הוא על קוצו של יוד ודיקדוקו של חיריק. לא מבחן שבודק ידע, אלא בודק התחכמויות.

כולי תקווה שיהיה בסדר.

והמבחן האחרון לא ממש מדאיג. המרצה טרחה להדגיש בפנינו את הנושאים העיקריים שעליהם תשאל. עברה נושא נושא ווידאה שאנחנו מבינים שהיא רומזת שכל נושא שהיא מדברת עליו יהיה שאלה בבחינה.

ומייד אחרי זה, שבועיים חופש מלימודים - וחזרה לשנה ב'.

איזה כייף.