לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 57

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

נים לא נים


שוב אני לא ישנה טוב בלילות.

מתח מהלימודים ומהעבודה ומהחיים עצמם, נותן את אותותיו, כנראה.

אני לא מתרגשת מזה, כי אני יודעת שזה זמני.

לא מתרגשת, אבל עייפה.

 

להתעורר בחמש בבוקר, או בארבע וחצי ולמשוך יום עד עשר בלילה, זה מעייף.

בעיקר כשזה נמשך כמה לילות ברציפות.

לפעמים מתווספות גם הפרעות חיצוניות, כמו הכלבה המטורללת של השכנים שהוציאו אותה בשתיים וחצי בלילה החוצה והיא נבחה ונבחה ונבחה ונבחה ונבחה. כמובן שלאחר שהתעוררתי וכיוון שההפרעה לא נפסקה היה לי קשה מאד לחזור לישון וחסכי השינה שלי הלכו וגדלו.

 

אז כרגע אני במצב צבירה של עייפות קבועה, וכך הגעתי אתמול ליום הלימודים הארוך.

תוהה לעצמי איך אצליח להשאר עירנית , שלא לדבר על ממש להקשיב כשכל הגוף דואב לי מעייפות.

טוב שאני אחראית על ערכת הקפה, כך יש לי גישה לא מוגבלת לקפאין.

 

לקראת הצהריים התברר שהשיעור המיועד של הפרופסור המכובד לא יתקיים (בפעם הרביעית בסימסטר, אבל מי סופר?) ושתהיה שעה פנויה.

אילנה מיהרה להזמין אותי לארוחת צהריים. היא שומרת על דיאטה, או לפחות מנסה, ורוצה לאכול מסודר.

אני בדרך כלל לא אוכלת בקפיטריות במכללה מטעמי חיסכון בעיקר, אבל גם מטעמים תברואתיים, אני לא באמת סומכת על הנקיון וההגיינה. אבל הפעם, העייפות מחד וההבטחה לצ'יפס מאידך הסירו בקלות את ההתנגדות שלי, והלכנו לאכול. צ'יפס אני מוכנה לאכול, פחות או יותר, בכל מצב צבירה.

 

משכנו את הישיבה בקפיטריה, כי לא מיהרנו לשום מקום. דיברנו ודיברנו על כל מיני דברים, מתחילות להניח יסודות ראשונים לחברות אפשרית. בודקות התאמה ויחס לדברים. מביטות זו בפנים של זו. בוחנות הבעות ואינטונציות. מחליטות שיש על מה לדבר, אולי יצמח מזה משהו. ימים יגידו.

 

אחרי האוכל חזרנו לבניין שלנו, אבל לא התחשק לנו להכנס.

השמש היתה נעימה בחוץ והיה עוד זמן עד לתחילת השיעור הבא.

אז התיישבנו בחוץ, על ספסל בטון , עם הפנים לשמש.

מסביב ישבו עוד סטודנטים מהכיתה , מלהגים וצוחקים בקול רם.

לאילנה זה הפריע, אז היא הכניסה אוזניות לאוזניים והקשיבה למוזיקה.

אני ברכתי על כך שאני לא חייבת לתקשר ולדבר, רק עצמתי עיניים והקולות הלכו ובאו, חסרי משמעות כמו רעש לבן.

צפתי לי בשקט פנימי ללא מפריע.

התמכרתי לחמימות  המדוייקת של השמש, לאויר הצלול ולשלווה.

נמנמתי.

 

בדיוק כעבור חצי שעה התעוררתי והלכתי להכין קפה לפני השיעור הבא,

מרגישה שאחרי שנמנמתי בשמש במכללה , אני יכולה סוף סוף לקרוא לעצמי סטודנטית אמיתית.

נכתב על ידי , 13/1/2016 10:08  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-15/1/2016 23:12




85,075
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)