על קצות האצבעות

שום דבר לא עומד במקום, הכל זז ומשתנה כל הזמן.

הדאגה המשפחתית קיבלה תשובה וסוג של פתרון. באופן בלתי צפוי והרבה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, ולמעשה המסה את רוב הפחדים והחששות, וממקום של חוסר אונים ואי ודאות עברתי למקום רגוע ושליו יותר, של ראית הדרך ושל יכולת לשנות ולהשפיע.

בבת אחת ירדה לי אבן ענקית מהלב.

במשך שעתיים אחרי שיצאתי מהחדר בו התקבלה התשובה, הרגשתי את האדרנלין שועט בגוף וחשק אדיר לקפוץ ולרקוד. במקום זה הלכתי לקנות דברים שרציתי ומצאתי את עצמי נושפת עמוקות, פעם אחר פעם, מן אנחת הקלה, כמו סיר לחץ כשפותחים את השסתום שלו. 

עם הגמל דיברתי. השיחה הקלה מיידית את מצוקת חוסר המידע והעדר הקשר, אבל הקימה מצוקות חדשות, אובייקטיביות לגמרי שאינם קשורות לרצונות ולכוונות שלי או שלו. מסוג הדברים שאין שום פעולה שתקל  או תשפר. אין מה לעשות עם הדאגות האלה מלבד ללחכות לתשובות שיגיעו בהמשך השבוע ולקוות לטוב. תקוו לטוב בשבילו ובשבילי, בבקשה.

כיוון שכך, יצאתי בבוקר יום שישי עם יוגה וכוח הצלה לטיפול הקוסמטי שיוגה הצליחה לגרור אותנו לתוכו איתה, פעם בכמה שבועות אנחנו עושות את זה יחד. השילוב המשולש יוצר משהו חדש בקשר שלנו, ואנחנו אוהבות את זה. 

נכנסות לטיפול יחד ומקשקשות ללא הפסקה כמו עדת תוכים.

עוד לפני הטיפול נסענו יוגה ואני לסידורים שהיא היתה צריכה וקצת קניות. 

היא מצאה מה שחיפשה ואני מצאתי מה שלא ידעתי שחיפשתי.

אחרי הטיפול הלכנו לבית קפה לאכול ארוחת צהריים וישבנו שם, ממשיכות לדבר , עד שכמעט הפכו עלינו את הכסאות. כנראה שגם צוות בית הקפה רצה לסגור את השבוע וללכת הביתה. 

ההקלה שחשתי אחרי הבילוי הזה כולו היתה מופלאה והזכירה לי שוב, שכשאין מה לעשת עם הקשיים והבעיות בחיים, הדבר הכי טוב זה להניח אותם בצד ולהתנהג כאילו הם לא קיימים (כשאין מה לעשות על מנת לפתור אותם). מנסיון למדתי שאם מניחים בעיות בצד הן לא נעלמות, אף אחד לא גונב אותן, הן יושבות ומחכות בסבלנות עד שימצא כוח להתמודדות או פתרון עבורן. ולפעמים ההתרחקות מהן וצבירת הכוחות להמשך ההתמודדות זה הדבר הנבון והנכון ביותר לעשות. 
ומותר לחייך ולצחוק ולהנות מהחיים גם כשיש להם צדדים קצת פחות משמחים.

לאור ההקלה הזו הצלחתי לישון הלילה פעם ראשונה מזה אני-לא-יודעת-כמה-זמן, שינה רצופה עד שש בבוקר במקום להתעורר בין שלוש לארבע וחצי ולא להצליח להרדם שוב.
אמנם היה לי חלום מוזר על שן זהב שרוקדת בכיתה יחד עם אמא שלה, ועל מדפסת שמתקשה להדפיס את החומר שאני צריכה, אבל אפילו החלום המוזר הזה הזכיר לי שאני צריכה ללמוד הבוקר, וכיוון שקמתי רעננה ומרוצה, הספקתי כבר לעבור פעם ראשונה על חומר למבחן הראשון. 
זה לא שהכל טוב, אבל בתוך גבולות המצוי, לפחות בזמן הזה, הצלחתי לעשות את הכי טוב שאני יכולה.