על קצות האצבעות

בחול המועד אני לא עובדת בעבודה הפנינה.

אחרי השנה הראשונה שבה התחלתי לעבוד שם וגיליתי שבחול המועד לוקח לי קרוב לשלוש שעות לחזור משם הביתה, בגלל המוני ישראל שגודשים את הכבישים כאילו שלא שאם לא יגיעו לכנרת היום, לא תשאר להם אחת, בעוד ההיפך הוא הנכון, אחרי השנה הראשונה, החלטתי שאני לוקחת חופש מהפנינה בחול המועד ולא מסכנת את שפיותי.

יש גבול לכמה אני מוכנה לבלות על הכביש ביום שאמור להיות מקוצר ובחום הכבד שתמיד שורר בחג.

אז השנה יצא שיום אחד היה לי חופשי לגמרי ומייד אחריו, יום לימודים שגם הוא חופשי לגמרי.

בחישוב זריז יוצא שיומיים שלמים הייתי בבית, בלי עבודה ובלי לימודים, כמו איזו חסרת אחריות קלת דעת.

ביום הראשון, יוגה ביקשה שאבוא איתה ועם בתה לעיר לקניות. לא הייתי צריכה כלום, אבל נסעתי בשמחה, נהגתי בשבילה כי כאבה לה הכתף, הסתובבתי איתה ועודדתי את הבת שלה לקנות דברים לא ראויים, כמו סנדלים מנומרים (לא הצלחתי).

חזרתי בפחות שמחה, אחרי שבבית הקפה שכחו את ההזמנה שלי וחיכיתי לה חצי שעה, גוססת לאיטי מרעב, עד ששלחתי את המלצרית לבדוק ולגלות שלא נעשתה הזמנה בכלל, ואחרי שבילינו 40 דקות על הכביש בפקק במקום עשרים הדקות הרגילות. החלטתי שיותר אני לא נוסעת בחול המועד.

שכחתי שקבעתי היום תור לרופא שיחליט אם מה שיש לי זה עוד BCC

ביום השני החלטתי שאי אפשר רק להתבטל ושפרוייקט הגמר לא יקדם את עצמו, וישבתי מהבוקר על קידום העבודה.
השתעממתי כמעט למוות וגם כמעט סיימתי את כל מה שרציתי לעשות. רק כמעט, את הסוף של מה שתכננתי לעשות פשוט לא הצלחתי לכפות על עצמי לעשות. אפילו לכח הרצון שלי יש גבול.

ניסיתי לנקוט בשיטות של מניפה שמתגמלת את עצמה על כל עבודה או שתיים שהיא בודקת במשהו נעים יותר, אבל גיליתי שאני נסחפת לדברים הנעימים יותר ופחות חוזרת לעבודה. ולא רק לדברים הנעימים נסחפתי, אפילו שטיפת כלים, ניקוי הגז והשיש הפכו לפתע למושכים ומרגשים פי אלף מלסכם ראיונות ולהוציא מהם תמות.

וגם, באופן משמח ביותר, הגמל היה אמור לבוא בערב להביא לי משהו שלא היה חייב להביא בעצמו, אבל כנראה רצה.

ומאחר והוא לא אוכל חמץ, רציתי להכין משהו שמתאים לפסח למקרה שמא יסכים להשאר ליותר מקפה.

אכן הכנתי ואכן הוא אמר שלא ישאר ליותר מקפה, עד שראה מה הכנתי ושינה את דעתו.

נשאר , אכל אפילו שתי מנות ואמר שהיה טעים בצורה לא רגילה.

בסך הכל הכנתי גלילות מצה במילוי תפוחי אדמה, פטריות ובצל, אפויות בתנור, כי אני שונאת לטגן.

3 תפוחי אדמה בינוניים-גדולים - לבשל עד שמתרככים לחלוטין ולמעוך לפירה גס.

בנתיים מרטיבים 8-9 מצות במים זורמים מכל הצדדים ומניחים בערימה מכוסה במגבת לחצי שעה בצד.

ועוד בנתיים מטגנים שני בצלים גדולים עד להתרככות והזהבה, מוסיפים סלסלת פטריות חתוכות ומטגנים עד שהפטריות מאבדות נפח.

מתבלים במלח ופלפל שחור גרוס.

מערבבים עם פירה תפוחי האדמה ומוסיפים חצי כוס גבינה צהובה מגורדת.

מרכיבים את התפארת:

מניחים כף וחצי- שתיים של מילוי ומגלגלים את המצה בזהירות.

מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה.

לאחר שכל המצות גולגלו והונחו, מורחים אותן בנדיבות בביצה טרופה.

מכניסים לתנור לחצי שעה לחום של 180 מעלות.

(הגמל טוען שעוד יותר טוב להוסיף להן צ'ילי גרוס בשלב הביצה הטרופה, וזה אכן ממולץ לחובבי החריף)