פתאום גיליתי שלא למדתי כלום בסימסטר הזה.
ממש כלום.
כלומר, נכחתי במרבית ההרצאות, ונעדרתי רק מיום לימודים אחד ועדיין, לא כתבתי כמעט כלום, וכשקיבלנו את דפי המשוב למרצים אתמול, התגובה החוזרת שלי לסעיף הראשון ששאל שאלה בקשר לתוכן הקורס, היתה - אין לי מושג מה לעזאזל היה תוכן הקורס.
לא ממש הצלחתי לענות בכנות על הסעיף הזה. לא הצלחתי לזכור מה לימדו אותנו. כל כך מיותר זה היה.
גיליתי שגם אין לי כוח לפרט בסוף המשוב את דעתי האמיתית על הקורס. בדרך כלל אני משקיעה בזה כמה דקות, כדי לתת למרצה משוב אמיתי, לטוב או לרע. המשוב המילולי נראה לי משמעותי יותר מהמספרי. מרבית הציונים שחילקתי היו נמוכים והעידו על הערכתי את הקורסים הנלמדים ועל התואר בכלל.
בדרך כלל מחלקי שאלוני המשובים נכנסים לכיתות באמצע הרצאה, המרצה יוצא החוצה ומתרחק לכמה דקות, בזמן הזה מחלקים לנו את השאלונים ונותנים לנו הזדמנות לענות עליהם. אף מרצה לא אוהב שמפסיקים אותו באמצע ואני מניחה שכרוך גם מתח בידיעה שעכשיו ממש הסטודנטים כותבים את דעתם עלייך, כי רובם מביעים את המתח הזה במרומז כשהם חוזרים לכיתה. לדוגמא, אחת המרצות אמרה כשחזרה לכיתה שעכשיו היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה כי כבר כתבנו את המשובים והפרופסור המכובד התנהג בהתאם למעמדו וביקש ממחלקת השאלונים שתחזור אחר כך כי הוא באמצע משפט או רעיון, אבל בסוף נכנע למציאות ופינה את הכיתה.
רק המרצה המעצבנת של סוף היום היתה חייבת לעשות הכל אחרת.
לא סיפרתי עליה הרבה, אבל היא התחילה את הסימסטר על הצד הגרוע ביותר בעיני כשהציעה לי תפקיד בהדרכה בקורס שלה, בתשלום, ואז העבירה אותו לאחרת מאחורי גבי וביקשה ממני לעשות משהו אחר, פחות בהרבה וללא תשלום. ומשם היא רק התדרדרה כשמרחה סימסטר שלם על כלום ושום דבר, עשתה הכל כדי לא ללמד וכשכבר כן לימדה, עשתה את זה מתוך ספר מיותר שכתבה ודרשה מאיתנו לקנות. סרבה להעביר לנו הרצאות שקיימות אצלה על גבי שקפים בטענות מטענות שונות, רבה חצי שיעור עם סטודנט אחד בצעקות ובאופן כללי לא התנהגה כמו מרצה במיוחד.
אתמול בהתחלת השיעור שלה, הוציאה שאלוני משוב מתוך מעטפה חומה והתחילה לחלק אותם. היינו כל כך המומים שלא אמרנו כלום. מאד צרמה לי העובדה שהיא זו שחילקה ואספה שאלונים ועוד הגדילה ועשתה כשכאילו יצאה לדקות ספורות החוצה, כי נכנסה שוב ושוב כדי לחלק שאלונים למאחרים. אחר כך אספה את השאלונים, והכניסה אותם למעטפה כשהיא עושה מאמץ מופגן להוכיח שהיא לא מציצה בשאלונים אפילו במקרה. כמובן שהמעטפה נשארה אצלה ואין שום דרך להוכיח שלא הסתכלה בשאלונים אחרי השיעור.
הנוכחות שלה בכיתה בזמן מילוי השאלונים והעובדה שהיא זו שאספה אותם ושהם נשארו אצלה, לא באמת איפשרה לנו לכתוב בצורה חופשית את דעתנו, ודווקא אצלה היה לי הרבה מה לכתוב.
אחרי שהתלבטתי ארוכות אם יש לי כוח להתעסק בשטויות האלה או לא, החלטתי שאם לא אני, שלפחות שהבאים אחרי לא יסבלו מההתנהלות הקלוקלת שלה וכתבתי מכתב למרכזת החוג. נראה מה יצא מזה. אני יודעת שהיא חברה טובה אישית של ראש החוג, אז כנראה שלא יצא הרבה.
מה כבר יכול להיות?
לראשונה מאז התחלתי ללמוד, קיבלתי סיכומים של מישהו אחר.
אילנה החליטה שהיא דואגת לי כי אין לי מושג מה למדנו בסימסטר ההזה וצילמה עבורי סיכומים של שני קורסים שאנחנו לומדות יחד.
אני כל כך אדישה שאפילו לא הסתכלתי בסיכומים. אבל אמרתי תודה יפה.
נמאס לי ואני רוצה שיגמר כבר.
עוד יומיים ארוכים.
עוד ארבעה מבחנים ארורים.
עוד פרוייקט גמר בלתי נסבל.
עוד קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
