התברר שהמרצה המעצבנת שהעבירה משובים לפני שבוע, החליטה להעביר את המשוב מטעם עצמה. היא השתמשה במשובים של המכללה ולא הבהירה לנו שמדובר במשוב עצמאי. מה גם שעצם הרעיון של משוב לפני שהגישה שאלות למבחן ולפני שבדקה את המבחנים נראה לי הזוי ועוד מה גם אחד, היא הכריזה בתחילת הסימסטר שחלק מהציון ינתן על השתתפות פעילה בשיעורים ועל איזו עבודה קטנה נוספת, כך שיש לה בהחלט עם מה לשחק במידה ומישהו לא מוצא חן בעיניה.
מאחר ומהמכללה הודיעו לי שהנושא בטיפול ושיהיה לי ברור שלא יערבו אותנו בתוצאות, דיברתי עם שאר הסטודנטים שכעסו לא פחות ממני על המשוב והחלטנו שנפתח את הנושא בכיתה מולה. אמרתי להם שלא אכפת לי להיות הדוברת, בתנאי שלא ישתפנו וישתקו, אלא יגבו אותי, אני לא מוכנה להיות דון קישוט כיתתי שוב.
כשהתחיל השיעור, באיחור של חצי שעה, כי הגברת פשוט לא היתה בנמצא ולא הגיעה לשיעור בזמן, חיכיתי שתסיים להתעסק עם המחשב וביקשתי לפתוח את נושא המשובים.
אמרתי לה שאף אחד מאיתנו לא הבין שמדובר במשוב עצמאי שלה ושלו היינו יודעים שמדובר במשוב שעובר לעיונה היינו מתייחסים אליו אחרת ושההתנהלות הזו כולה לא תקינה בעיננו.
מרצה סביר היה מתנצל על כך שלא הבנו שמדובר במשוב עצמאי ומבטיח שלא יתן למשובים, רעים ככל שיהיהו להשפיע על השיפוט שלו, אבל היא...
היא אמרה שהיא מעבירה משובים עצמאיים בכל הקורסים שלה (שקר, כי בשני הקורסים הקודמים שרוב הכיתה למדה איתה, היא לא העבירה משובים).
שלפעמים המכללה לא מעבירה משובים לקורסים (לא קרה לאף אחד מאיתנו באף אחד מהקורסים בתואר הראשון או השני שלא מילאנו משוב לקורס)
אמרה שהיא אמרה לנו שזה משוב עצמאי (אף אחד מאיתנו לא שמע ולא הבין שזה משוב עצמאי).
שמה אנחנו חושבים, שמשובים כאלו יכולים לשנות משהו ולהשפיע על הציונים שלנו? (כן, אנחנו חושבים בדיוק ככה).
שאנחנו מוזמנים לכתוב במשובי המכללה מה שאנחנו רוצים, אפילו אפס, כי שום דבר לא יכול לפגוע בה ובמעמדה במכללה (תודה על האישור, השתמשתי בו אחר כך במשוב של המכללה).
ועוד הכבירה ותיארה כמה היא נהדרת ואיזה תקציב ענק קיבלה בדיוק עכשיו לקורס הבא שלה בשנה הבאה, שאולי היא תבחר איזה סטודנט שיעבוד איתה ויתוגמל בהתאם, אבל גם אם לא, היא תמצא סטודנט מכיתה אחרת כי גם ככה היא נתקלה בכיתה שלנו בהתנהגויות ואמירות שלא נתקלה בהן בכיתות אחרות. שיש לה המון נסיון, של המון שנים ואלפי סטודנטים ושהיא תמיד מקבלת פרס המרצה המצטיינת. היא טענה שיש לה יכולת אבחנה חדה במיוחד, ושהיא מכירה אותנו יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין ויודעת מה כל אחד מאיתנו חושב, למרות שאנחנו חושבים אולי שלא, היא יודעת מי היה בכל שיעור שלה ומי נעדר אפילו מאחד.
היא הציעה להראות לי או לסטודנטים אחרים את המשובים העצמאיים שהעבירה בכיתות אחרות. אמרתי לה שאני לא מעונינת לראות את המשובים של כיתות אחרות. היא הציעה שוב ושוב ושוב. אמרתי לה שוב ושוב ושוב שזה לא קשור לטענות שיש לנו כלפיה.
אבל היא לא היתה במצב הקשבה. הקול שלה היה מעט חנוק, קצת ריחמתי עליה. ביקשנו להמשיך בשיעור , אבל היא לא היתה מסוגלת לעצוור את שטף הדיבור שלה.
אחר כך נכנס הבחור שמביא את המשובים והיא יצאה החוצה.
מילאתי משוב בציונים נמוכים במיוחד וכתבתי כמה הערות חריפות. את המשובים האלו היא תראה רק אחרי מתן הציונים. וחוץ מזה עדיין כעסתי.
כשהיא חזרה לשיעור היא התחילה ללמד סוף סוף את החומר. חומר שמבוסס כולו אך ורק על הדוקטורט שלה.
סרבה לתת לנו את המצגת שלימדה איתה בכיתה ודרשה שנקרא את הספר שאמרה לנו לקנות (ספר שהיא כתבה) את כולו. וגם את המאמרים שהיא פרסמה ואמרה לנו לקרוא, ארבעה כאלה, את כולם.
היום אחרי מחשבה ארוכה ותוך כדי כתיבת הפוסט הזה התחלתי לחשוב שהיא כנראה סובלת מאיזה מצב נפשי רעוע במיוחד. בררתי בזהירות ומסתבר שכל מי שהיה אתמול בשיעור חושב ככה. כלומר, היא היתה מוזרה במיוחד לאורך כל הסמסטר, אבל בפעם הזו זה ממש היה חריג.
התקשרתי לאחת מעובדות המכללה שלומדות איתנו מישהי שעובדת בחוג שבו אנחנו לומדים ותארתי לה את מה שחווינו אתמול. היא אמרה שמתחילת הסימסטר היתה לה תחושה שמשהו לא טוב עובר על המרצה ושהיא תנסה לברר בעדינות מה אפשר לעשות.
עוד באסה לאוסף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
