על קצות האצבעות

כמעט בדיוק כמו לפני חודש התעוררתי הבוקר כבר בחמש וחיכיתי שיעבור הזמן, כי הפגישה עם המנהלת נדחתה להיום בבוקר.

ידעתי שאני צריכה לצאת מוקדם יותר מהבית, כי קבעתי איתה פגישה לשעה מוקדמת משעת הפתיחה, כדי שנוכל לדבר בלי הפרעות וטלפונים, אבל חמש בבוקר זו שעה קצת קיצונית אפילו בשביל השעה שבה תכננתי לצאת מהבית.

אני מודה שהייתי קצת פחות לחוצה מהפעם הקודמת שבה חיכיתי לפגישה משני טעמים:

1. כבר דחו פעמיים את הפגישה, ופחות או יותר ציפיתי לדחיה נוספת.

2. יש לי דברים אחרים שטורדים את מנוחתי. ואין כמו פרספקטיבה כדי להמחיש את הגודל האמיתי של האיומים.

בסך הכל גם הדברים המלחיצים האחרים בחיים שלי התחילו להרגע.

המבחן של המרצה המעצבנת מאחורי, לטוב או לרע, הפור כבר נפל ואין לי מה לשבור על זה את הראש.

שני מבחנים עשיתי, נשארו עוד שני מבחנים, אבל פחות מאיימים. באופן כללי אני בטוחה שרמת הציונים שלי תרד, אבל אני לא מאד חוששת מכשלון (אני מקווה שאפאתיות שלי לא תתבדה).

יוגה בדרך לצינתור השני ואחריו תצא הביתה ותתחיל שיקום לב. הייתי אצלה ביום שישי אחרי המבחן והיה ביקור מקסים וכייפי, עד כמה שביקור בבית חולים יכול להיות מקסים וכייפי. הפעוט הסכים ששוב אכין לו ולילדה משהו לארוחת ערב של יום שישי, והבין שזו לא הודאה בחולשה או חוסר יכולת. לה קניתי בובת חתול, במקום להביא אוכל או שתיה או פרחים. שיהיה לה כתחליף לתשעת החתולים שהשאירה בבית ושהיא מתגעגעת אליהם. משום מה זה ריגש אותה מאד.

בשישי גם יצאתי עם הגמל למסעדה החביבה עלינו.

כרגיל הגענו אחרונים וכרגיל נשארנו אחרונים. המסעדה היא קטנה ואינטימית, כך שקיבלנו יחס אישי במיוחד.

למנה ראשונה הזמנתי וקיבלתי דלורית במילוי עשבי תיבול ואגוזים ולידה יוגורט, היא היתה כל כך טעימה שאמרתי למלצרית שבאה לשאול אם הכל בסדר ואם טעים לנו, שהמנה טעימה וגאונית.

זה הביא את השף לגשת אלינו אחרי הקינוח ולפתוח בשיחה קצרה.

היה נחמד ומקסים, שוחחנו על סוגי דלעות ודרכי בישול עד שלגמל נמאס.

והיום בבוקר, חמש דקות לפני שהתכוונתי לצאת מהבית צלצל הטלפון שלי ועל הקו היתה המזכירה של האחראית החביבה שלי, היא קישרה ביננו והאחראית אמרה שהיא כבר מחכה לי בעבודה ואיפה אני?
מסתבר שהפגישה נקבעה לחצי שעה מוקדם מכפי שזכרתי ושהאחראית הגיעה עוד רבע שעה קודם לכן.

נו טוב, אמרתי לה שאני בדרך וביקשתי מהמזכירה שגרה קרוב יותר, שתגיע מוקדם מהמתוכנן לפתוח את הדלת ולהרתיח מים לקפה.

התחלה לחוצה יותר מהצפוי, אבל אולי עדיפה על המתנה מתוחה להגעתה.

הפגישה התארכה כחצי שעה מעבר למתוכנן, אבל היתה טובה מכפי שציפיתי.

האחראית התלהבה מנושא עבודת פרוייקט הסיום שלי וביקשה שאציג את העבודה במפגש עדכון הידע הבא שלנו.

גם ההערות שהיו לה נאמרו בטון נעים ולא תוקפני. יצאתי מרוצה בסך הכל ובהרגשה טובה.

ועדיין, אחרי שהלכה לקח לי בערך שלוש שעות להרגיע את התחושה המתוחה והתזזיתית הפנימית ולהתחיל לחוש את העייפות העמוקה.

לא נורא, גם היום יש לילה ואולי הפעם אפילו אשן כמו שצריך...