לפני קצת יותר משנה החלטתי לפנות ספרים מהבית, החלטה אמיצה וכואבת זו היתה. כחלק מחידוש והתרעננות של הבית, שבו גם צבענו, הגמל ואני את החדרים ובו גם שברתי את הזרת. כאמור החלטה אמיצה וכואבת.

אספתי אז את הספרים, עברתי עליהם אחד אחד, מי לשבט ומי לחסד, מיינתי ללא רחמים, אבל בצער גדול.

הנחתי בארגזים, קראתי לאוהבי ספרים לבוא ולקחת, ובסופו של דבר כולם מצאו בית חדש, שזו נחמה מסויימת.המחשבה שיזרקו סתם ככה היתה למעלה מכוחותי.

בזכרי את הקושי שהיה כרוך בתהליך, החלטתי שמעכשיו אני לא מתפתה למבצעים ולא קונה ספרים, אלא נזהרת מאד מאד וקונה במשורה, רק ספרים שאני בטוחה שארצה שישארו. בוודאות וללא ספקות. 

המקום היקר שהתפנה על המדפים לא במהרה יתמלא. לא מתחשק לי לחזור על הוצאת הספרים מהבית.

אני יכולה לשאול ספרים מהספריה, כמובן, רק שהספריה המקומית, לא ביקרתי בה כבר מעל עשר שנים, מאז ששינו את שיטת הקידוד של הספרים (האותיות והספרות שעל גב הספר) והפכו את החיפוש למאתגר עד בלתי אפשרי, ועוד כשביקרתי בה, אי אז לפני שנים, המלאי לא התחדש מהר מספיק ולא לפי טעמי וכמובן שהספרים ה"שווים" היו אצל מישהו וממילא רשימת ההמתנה אליהם היתה ארוכה כאורך הגלות. הספרנית היתה מנסה לעניין אותי בספרות נחשבת שלא ענינה אותי, אבל גרמה לי להרגיש כמו טמבלית לא תרבותית ובאופן כללי הרסה לי את חווית הביקור במקדש שחוויתי בכל ביקור בספריה.

ואז התחילה תקופת ה'ארבע במאה' והספרים הפכו מיקרים מאד למושגים מאד. 
הבעיה של ארבע במאה היתה שכל קניה היתה של ארבעה ספרים, אם לא שמונה, והמדפים התמלאו במהירות מסחררת בספרים שלפעמים אפילו לא הספקתי לקרוא לפני שקניתי עוד. כן אני יודעת, בכל מה שקשור לספרים יש לי עיניים גדולות מאד. מידי.

ההחלטה האמיצה החזיקה קצת יותר משנה. כמעט שנה לא קניתי ולא הכנסתי ספרים חדשים הביתה.

העובדה שלמדתי ולא היה לי זמן לקרוא בהחלט עזרה להפוך את ההחלטה לקלה וישימה יותר.

אבל הלימודים נגמרו (נראים כמו חלום רחוק, פתאום) ולפתע התפנה לי זמן.

ולא רק זה, כמה מחברי הוירטואלים הטובים ביותר כותבים על ספרים ועושים לי לפעמים חשק שקשה לעמוד בו (כן עדה, אני בהחלט מדברת גם עלייך, ואני מקווה שאת מרגישה אשמה מאד) ויש את הקבוצה בפייסבוק של ספרים יד שניה ושאר פיתויים שאין לי אופי ואני חושפת את עצמי אליהם.

לפני כמה שבועות חיפשתי איזה ספר,סתם ככה, רק בשביל להרגיש את חדוות המצוד והאיתור של הספר הרצוי במחיר הטוב ביותר. סוג של שעשוע לא מזיק שאני חוטאת בו מידי פעם. כמו שופינג של חלונות ראווה, כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד,, שכזה,שכולל שיטוט באתרים וחיפוש ספרים יד שניה או ראשונה במחיר מצויין, ופתאום גיליתי אתר שנקרא סיפור חוזר , מתוך הדף הראשי שלהם:

מי אנחנו

סיפור חוזר הינו שירות חברתי המעודד שימוש בספרים יד שניה אשר מופעל כולו על ידי אנשים המתמודדים עם קשיים תעסוקתיים. באמצעות התעסוקה בסיפור חוזר המתמודדים מקבלים כלים מקצועיים והזדמנות להסתגלות מחדש לשוק העבודה.

איפה ניתן למצוא את הספרים שלנו?

ניתן למצוא את הספרים שלנו במאות נקודות מכירה הפזורות בבתי קפה, משרדים, חדרי כושר, מספרות, משתלות, גני ילדים ומקומות בילוי ופנאי. בנוסף לעמדות המכירה ניתן לרכוש את הספרים באמצעות אתר האינטרנט ובחנויות ברחבי הארץ.

הספרים נתרמים, תמורת הנחה קטנה בקניית ספר אחר, מסודרים בחנויות הרבות ברחבי הארץ  ובעוד מקומו שאינם חנויות ספרים, ונמכרים תמורת 20 ש"ח לספר ועוד משלוח במידה ואין חנות קרובה אליכם, והכל נעשה על ידי אנשים שבדרך זו משתלבים תעסוקתית.

אני מוצאת שקשה לי לעמוד בפני השילוב הזה של ספרים זולים וזמינים ושל השתתפות בעשיה ירוקה וחברתית. שלא לדבר על הזדמנות להשיג ספרים מהעבר הרחוק שלא חשבתי שאראה אי פעם שוב

ככה שקניתי כבר שלושה ספרים ויש עוד שניים בדרך...

אתו 'גל מוח' קראתי בגיל ההתבגרות ולא יכולתי לעמוד בפיתוי לקרוא אותו שוב. השפה ארכאית משהו, אבל הרעיון, מקסים כפי שהיה והנוסטלגיה מעלה חיוך על השפתיים, וכל זה בעשרים שקל, מה? לא שווה? 

ובכלל כל הרעיון של שיטוט באתר וחיפוש אחר ספרים, כשהאופציות כמעט בלתי נגמרות, עובד עלי מעולה, אני נהנית מהשיטוט הוירטואלי והחיפוש, ואז כשאני מחליטה כבר שאולי אקנה רק את הספר הזה או הזה, דקות בודדות אחרי שלחצתי באצבע מהוססת על כפתור ההזמנה, מצלצל הטלפון ובצד השני יש מישהו שרוצה לעשות הכל כדי לדאוג שהספר יגיע אלי. והאיש משתדל בכזו חביבות שלא נעים לי להגיד לו שיתן לי עוד כמה דקות לחשוב, ובמקום זה אני אומרת כן. ומייד הוא מציע שאשים לב למבצע שיש עכשיו, במשלוח בBoxit משלמים את אותו המחיר על ספר אחד או יותר, עד שמתמלאת המעטפה. להבדיל ממשלוח בדואר שבו משלמים על פי משקל. ושיש במעטפה שלי מקום לעוד ספר.

אני אומרת לו שיתן לי רבע שעה לחשוב על זה, ובזמן שאני חושבת שעל זה אני מוצאת את מחול העקרבים של שפרה הורן שמזמן רציתי לקרוא, כך שכשהוא מתקשר כבר יש לי ספר נוסף למעטפה.

כלומר יש עוד שני ספרים בדרך שיעלו את מספר הספרים שקניתי בפחות מחודש לחמישה. אם לא אזהר, יקח לי חודשים ספורים למלא מחדש את מדפי הספריה עד אפס מקום.

מה שיפה אצלי זה שיש לי עמוד שדרה ושאני דבקה בעקשות בהחלטותי.

לפחות, אני מנחמת את עצמי, עכשיו אני יודעת מה לעשות עם הספרים שארצה להוציא מהבית, והיי, אם יש יותר ממאה ספרים, העמותה באה לקחת אותם בעצמה