על קצות האצבעות

בשבוע שעבר התחלתי את העבודה החדשה באופן רשמי. נקרא לה קל"בוש.

כמו כל התחלה חדשה, הכל קצת קליידוסקופי ומעורבל בימים הראשונים, בעיקר בגלל שאני לומדת דברים חדשים בשני תחומים ויש המון פרטים קטנים וחשובים שצריך לזכור ולדעת ולבצע. והם מתערבבים זה בזה , דורכים אחד לשני על הרגליים ועושים המון רעש רקע מבלבל.

אני יודעת שאחר כך הם ישקעו ויופנמו ויהפכו לחלק ממני, אבל עכשו צריך ללכוד כל אחד מהם ולשייך אותו אלי.

כמו בכל התחלה חדשה אני עייפה יותר, כי אני משקיעה המון אנרגיה בדברים שאחר כך יעבדו באוטומט.

אני מנחמת את עצמי שללמוד דברים חדשים זו אחלה התעמלות למוח וחשוב לאמץ אותו מידי פעם ולאתגר אותו. כן, אני יודעת שעשיתי את זה גם בלימודים, אבל פה זה אינטנסיבי יותר.

זה היה גם השבוע הראשון שבו לא נסעתי לעבודה הפנינה. אני עדיין מתגעגעת אליה קצת, בעיקר לאנשים שם, ועדיין מרגישה אחריות לגבי מה שקורה שם (הרופה מעדכנת אותי) אבל זו היתה הקלה אדירה לא לנסוע לשם. ממש הרגשתי את שבוע העבודה מתקצר. למרות שיש ימים שאני עובדת עד שבע בערב, אלה ימים שגם מתחילים מאוחר יותר בהתאם, ולפתע אין לי ימים של 12 שעות רצופות, מדהים.

גם מד בדלק באוטו שלי לא מאמין למה שקורה לו. שבוע שלם של נסיעות ועדיין לא נגמר אפילו חצי מיכל דלק. 

בגלל שהייתי כל החודש במעין לימבו כזה שמקום אחד לא שחרר אותי והשני קלט אותי כבר, עבדתי למעשה במשרה מלאה באופן רשמיף במקום 3/4 המשרה הרשמית הרגילה וקיבלתי תלוש משכורת שאני יכולה רק להצטער שאני לא מקבלת כמותו כל חודש. כמובן שעבדתי ביותר ממשרה מלאה, כי באופן לא רשמי אני עובדת משרה מלאה ואפילו יותר, בחודש הזה והיו לי כמה וכמה ימים ארוכים מאד, אבל הכסף... שווה ביותר.

בנתיים הממונה בקלבוש כבר רוצה למצוא דרכים להעביד אותי עוד קצת והציעה לי תפקיד שכולל הדרכה בשעות נוספות בתשלום של מרצה. אני צריכה לברר מה זה אומר, אבל יכול להיות נחמד להגדיל את המשכורת פעם בחודשיים שלושה בסכום נאה. ואני גם מאד אוהבת להדריך. יש מצב שאני מורה מפוספסת ושעולם החינוך הפסיד אותי בגדול.

חוץ מזה היה היום יום שבת יפיפה ונהדר שבו קמתי שמחה, בלי סיבה מיוחדת ונשארתי שמחה מהמון סיבות טובות.

עבדתי בגינה ואפילו בניתי איזו גדר טיפוס לאפונה שגדלה מהר. מצאתי שאריות של גדר בנויה ממקלות דקים וחצי שבורים של עץ, שמשיהו השליך מלפני שנה והקמתי אותה מחדש. היא מעט רעועה ורופפת, אבל אני אחזק בהמשך. בנתיים עישבתי לפני הגשם הצפוי בשבוע הקרוב וצפיתי מקרוב בשתילים והנבטים הקטנים שגדלים ומתפתחים לאיטם.

אחר כך נסעתי עם יוגה למשתלה וקניתי עציצי רקפות, נענע ולואיזה ועוד קצת פרחי עונה כדי לתחזק את השמחה. אין כמו עציצים פורחים ומלבלבים כדי לשמח את הלב. והמרפסת שלי שטופה בצבעי ורוד של רקפות יפות.

בעצם יש, למשל טלפון מהגמל, כשהוא עצמו נשמע מאושר, בדיוק אחרי שסיימתי לשתול את הצמחים ולתלות את המתלה של העציץ שנפל בגשמים האחרונים.

וארוחת צהריים בחברה טובה. 

וכשרגוע וטוב בלב.

וסדרה במחשב.

ולצאת בערב החוצה פעם אחרונה להגיד לילה טוב לעציצים ולהתפעל פעם אחרונה ליום זה מהיופי שלהם.