כבר ממש מזמן לא קיטרתי עליו, אז הנה הגיע הזמן. כי אי אפשר שכל הזמן הכל יהיה אושר ושמחה, ציפורים ופרפרים ונצנצים ורודים. ולא אכפת לי אם אני מצטיירת לא יפה. כן כן, לא אכפת לי בכלל.
לגמל יש פריצת דיסק.
בנוסף לברך הרוסה שהוא בקושי מצליח לדרוך עליה כבר חודשיים או קצת יותר.
אמנם סובל מכאבים שהוא בקושי עומד, אבל בכל זאת הברך לא מפריעה לו ללכת לצלול, גם כאבי הגב לא הפריעו לו במיוחד.
בעיה שלו.
התנהגות אדיוטית חסרת אחריות שמסתכלת על הכאן ועכשיו ולא על מילימטר קדימה, אבל בסדר אלה החיים שלו.
באמת. אני לא גננת שלו ולא אמא שלו ולא שלו בכלל. ואם הוא רוצה לפרק לעצמו את הגוף חתיכה אחרי חתיכה, שיכבד ויעשה את זה בזמנו החופשי. אפילו לא טרחתי להגיד לו שזה מטופש להתעקש להמשיך בצלילות על כל המעמסה הפיזית שלהן, כי הוא יודע מצויין מה התועלת ומה העלות שלהן.
או לפחות חשב שהוא יודע. היה צולל והיה מתקשר לספר לי כמה טוב לו בצלילות ואחריהן וכמה לא כואב לו כלום כשהוא צולל.
ואז הדיסק שלו החליט לצאת לחופשי וקיבע אותו למיטה בכאלה כאבים שהוא כבר היה מוכן לעשות הרבה דברים כדי להקל על הכאב. אפילו דברים מרחיקי לכת כמו לקחת כדורים חזקים נגד כאבים. יופי לו.
מאחר ואני די סתומה, דיברתי איתו כמעט מידי יום ושאלתי לשלומו. קיבלתי פירוט מלא של רמת הכאבים, של המוגבלות הפיזית ומה הוא עשה עד כה ומה הוא מוכן לעשות על מנת להקל. אדיוט אידיוט, אבל סובל. ואני יש לי לב רחום, אז ריחמתי. סתומה אבל רחמנית.
מאחר והשיפור היה איטי מאד, כמו שמצופה מפריצת דיסק רצינית, הטמטמתי אפילו יותר ואמרתי שאם הוא צריך אשמח לעזור בבית או לארח לו לחברה אם הוא רוצה.
בתגובה הוא כתב שהשכיבה על הצד שהמלצתי לו עליה אכן מקלה מעט על הכאב ונראה לו שהוא ישכב ככה וירדם.
היש מקבילה וואטסאפית יותר מושלמת ללסובב את הגב ולעשות את עצמך ישן?
הרמתי ידיים.
לא שואלת ולא מתעניינת יותר.
לא מציעה עזרה לא נדרשת ולא נעליים.
זה כל כך מעליב לרצות ולהתכוון לעשות משהו עבור מישהו אחר ולהדחות בכזו סתמיות אגבית.
וזה מכעיס.
וזה טיפשי, כי מה בדיוק חשבתי כשהצעתי?
*כי נמאס לי לקטר
תוספת עריכה - מי דיבר על אהבה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
