לא הייתי אמורה לתרום דם, בגלל שעשיתי קעקוע לפני פחות מחצי שנה.
אבל שכחתי לגמרי מכך שעשיתי קעקוע והגעתי להתרמה המרוכזת.
אפילו בשאלון לא ממש שמתי לב, רק סימנתי את הסימונים הרלוונטיים מהר מהר, וקיוויתי שלא אפול במשוכת רמת ההמוגלובין.
לחץ הדם היה קצת גבוה מהרגיל בשבילי, כנראה מהלחץ, והדקירה באצבע היתה כואבת כרגיל.
אבל למרבה ההפתעה רמת ההמוגלובין היתה מעל 12 כך שיכולתי לגשת לתרום.
חיכיתי שתתפנה מיטה-של-יד-שמאל , כי זו היד עם הוריד השווה.
ותוך כדי ההמתנה שמעתי מישהי בעמדת הרישום אומרת בקול רם ששכחה לגמרי שעשתה קעקוע ולכן היא לא יכולה לתרום.
מיד הרגשתי תחושת בהלה ומתח. אוי, גם לי יש קעקוע חדש! מה אעשה עכשיו אחרי שעברתי את כל התהליך, אוותר ואלך?
ובפעם הקודמת שהיתה התרמה מאורגנת לא תרמתי כי הייתי אחרי הוצאת BCC, וגם בפעם לפני זה.
התלבטתי ממושכות אם להחזיר את הניירות וללכת או לא לגלות.
ואז החלטתי לתרום בכל זאת.
אחרי הכל עשיתי את הקעקוע במקום מסודר ונקי, במחט חד פעמית ושמירה על כללי סטריליזציה מוקפדים.
האיסור על תרומה לאחר קעקוע נובע מחשש לזיהומים, ואם אין סיכון כזה, אין סיבה שלא. האיסור הגורף הוא בגלל שאין אפשרות לברר איפה כל אחד עשה קעקוע ובאיזה תנאים. ואחרי הכל, התנאים השתנו מאד מאז הקעקוע הראשון שעשיתי.
ויש לי סוג דם נדרש וחסר דם...אם הייתי חושבת באמת ובתמים שאני מסכנת מישהו , הייתי מוותרת הולכת. אבל השכל הישר גבר ונשארתי.
כשהתפנתה מיטת-יד-שמאל נשכבתי בה וחיכיתי שהמתרימה הנחמדה תחבר אותי לשקית.
ומייד כיפרתי על עוון התרומה לאחר קעקוע ותרמתי ברוחב לב ובמהירות.
אמרתי למתרימה שאין לי סבלנות להמתנה ארוכה ושאני אסיים מהר מאד, היא לא ממש האמינה לי עד שראתה שאני משיגה גם את זו שהתחילה חמש דקות לפני.
המתרימה הדריכה את שתינו במקביל להתנהגות לאחר התרומה - לנוח, לשתות הרבה, לא להפעיל את היד בצורה מאומצת בשעתיים הקרובות , לא לעשן.
זה הזכיר לי שהחודש אני חוגגת שבע שנים ללא עישון.
מזל טוב, באמת מזל טוב.
זה עדיין משמח אותי שנפטרתי מההרגל הרע המסריח והיקר הזה.
משהתמלאה השקית קמתי להכין קפה ולאכול פרוסת עוגה.
ישבתי כמה דקות ופתאום הבנתי שהגיל כנראה עושה את שלו ואני מרגישה חלשה כמו שלא הרגשתי מעולם.
אני עדיין מרגישה חלשה.
עד מחר בבוקר הכל יעבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
