אוי, קשה קשה...
קשה לקום בבוקר שעה אחת קודם.
לא יעזור כלום, לוקח לי בערך שלושה שבועות להתרגל לכל החלפת שעון, לא משנה אם קיץ או חורף, תמיד קשה לי עם זה.
נכון שהחליפו כבר בחמישי בלילה. וזה נפל עלי בהפתעה מוחלטת, כי אני לא קוראת עיתונים ולא ממש רואה טלויזיה.
מזל שיש מי שמזכיר לי מידי פעם שקורים דברים מסביב.
בכל אופן ביום שישי אני לא קמה לעבודה, אז בכלל לא הרגשתי שמשהו השתנה, חוץ מהשעה בשעון שלא תאמה את התחושת השעה הפנימית שלי.
והבוקר זה היכה בי בגדול. הקימה שעה קודם.
גם ככה קשה לי נורא לקום בבוקר, אז לקום ולדעת שרק לפני שלושה ימים ישנתי עוד שעה לתוך היום... רק המחשבה על זה מתישה אותי לגמרי.
ובעיקר נהרסתי כשהגעתי לעבודה וגיליתי שאף אחד לא כיוון עדיין את השעון והשעה רבע לשבע צועקת לי מהקיר.
הייתי יכולה לצאת רק עכשיו מהבית, אני חושבת לעצמי.
הייתי יכולה לישון עוד שעה שלמה!
טוב, אני מכריזה שהשבוע הזה מוקדש לקיטורים על החלפת השעון ורחמים עצמיים בלתי מוגבלים.
אחר כך אעשה את עצמי כאילו התרגלתי.
יש גבול לכל דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
