על קצות האצבעות

כמה שזה נשמע פסטורלי בשיר.

הרבה פחות במציאות. כש יוצאים בשבע בבוקר מהבית והרוח הקפואה נושבת ישר לעורף , בתוספת כמה טיפות רטובות וחמקניות שזורמות על מקומות אסטרטגיים.

לא שאין לי מטריה בתיק, דווקא יש, אבל קניתי אותה ביום גשם, כשלא נשארו יותר מטריות מלבדה ומלבד עוד שלוש. כולן מכוערות בטירוף (מה לעזאזל עובר על אלה שבוחרים את הבד שממנו עושים מטריות? מי חושב על הדפסים איומים כאלה?).

קניתי מטריה שחורה עם קוים ירוקים.

אולי זה לא נשמע נורא נורא, אבל תסמכו עלי, זה נורא.

אולי לא כמו ההדפס חרדל-כתום וסגול שהשארתי בחנות, ועדיין זה איכסה.

אני ממש מתבאסת לפתוח אותה .

ולכן הלכתי בגשם עם כובע המעיל על הראש, וטיפות גשם על האף.

רק לא להביך את עצמי עם המטריה המכוערת.