על קצות האצבעות

פניתי לעורכת דין.

שלחתי לה את החומר הבוקר.

עכשיו אני צריכה להעביר את המוח למצב מלחמתי.

הפשרות ממילא לא עזרו לי. ואולי הוא באמת מבין רק כוח.

בעמקי ליבי אני עדיין מקווה שהוא יבהל קצת ממכתב טרום התביעה שהיא תשלח לו.

הדבר האחרון שאני מעונינת בו הוא התכתשות בבית משפט.

אבל אני אעשה את זה.

אני שונאת אותו על מה שהוא עושה לי.

שונאת ממש.

כמובן שמייד אחרי שכתבתי את הפוסט הזה ושלחתיו לכל רוח התקשרה אלי המגשרת (שאליה התקשרתי כבר אתמול ולא חזרה אלי) ואמרה שאיתו היא הספיקה לדבר אתמול ואיתי לא ושהיא מציעה כפשרה ככה וככה. ואם אני מסכימה, היא תוציא הסכם כתוב חדש בתקווה שהוא יחתום.

אמרתי לה שאני מסכימה. אמרתי לכם שאני מסכימה הכל לפני בית משפט . טוב, כמעט הכל.

אבל באותה נשימה אמרתי לה שפניתי לעורכת דין ושלחתי לה את כל הניירת ושאין לי כבר כוח נפשי להתמודדות הזאת. למלחמת ההתשה שהוא מנהל אותי. שאם הפעם זה לא יצליח, אני אפשיט אותו מכל דבר שהיה ויהיה לו אי פעם.

היא עשתה קולות של לא שומעת את מה שאמרתי, כלומר פשוט התעלמה והמשיכה הלאה. ביקשה שאתקשר למשרד שלה ואשאיר לה שם הודעה לתזכורת, שלא תשכח לעשות את זה כשתחזור.

עד עכשיו שכחתי להתקשר. מעניין מה פרויד היה אומר על זה.

אני הולכת להתקשר עכשיו.