על קצות האצבעות

התעוררתי הבוקר בדיוק עשר דקות פני שהייתי צריכה להיות בעבודה.

נפלא. רק הנסיעה לוקחת לי עשרים דקות.

בסופו של דבר, חצי שעה אחרי שפתחתי את העיניים כבר הייתי בעבודה, אחרי מקלחת ואפילו מילוי דלק במכונית שאחרת לא היתה מגיעה.

אני מניחה שיש לזה מחיר כלשהו ולכן אני לא מעזה להביט בראי.

אני שונאת להתעורר באיחור.

זה לא כייף בכלל.