על קצות האצבעות

ואני בבית.

מחכה שיחליפו לו את המצבר הגמור.

זה מה שקורה כשקונים מצבר משירות הגרירה של שגריר.

הוא עובד שנתיים ומת.

בנתיים המוסכניק היה די מופתע שהתקשרתי לשאול מתי האוטו יהיה מוכן.

הם עוד לא הרכיבו את המצבר, למרות שיש להם אותו.

שאלתי אם לבוא תוך חצי שעה לקחת את האוטו.

אה, הוא אמר, את צריכה אותו?

כן, עניתי, אני צריכה להגיע לעבודה היום.

אה, הוא השיב, אז את צריכה אותו.

כן, אמרתי.

טוב, הוא אמר, אני אתקשר אלייך כשיהיה מוכן.

זה היה לפני שעה.

הוא עוד לא התקשר.

כמה זמן לוקח להרכיב מצבר??

בסוף התקשרתי בעצמי ואמרו לי שממש עוד רגע זה יהיה מסודר. מזל.

וכשהגעתי עשיתי הפסקה מתודית לייד האופניים של המוסכניק והורקתי מקנאה.

אוף, איזה אופניים, עוד משהו לשאוף אליו.

הוא הצטנע ואמר שבחברה שהוא נוסע בה הן עלובות ומביישות. ואחר כך אמר שהחברה שהוא נוסע בה היא של יבואני אופניים. נו טוב.

כשאמרתי לו שאני מקנאה בו נורא, הוא אמר שהן בסך הכל בסדר ומספיקות לו ושהוא מתכוון לשדרג אותן לאט לאט לרמה משביעת רצון.

אחר כך החלפנו חוויות של רכיבה והתברר ששנינו נהנים מאותם דברים, רואים את אותם דברים והמסלולים שלנו די קרובים.

אולי בגלל זה הוא הושיב אותי בהבעת חמלה רגע לפני שהטיח בי את העלות של החלפת המצבר.

הצבע שלי התחלף מירוק-קנאה ללבן-התעלפות.

אחר כך גייסתי את מערכת ההדחקה המשופצרת שלי, נכנסתי לאוטו , הנעתי (!!!!) ונסעתי לעבודה.