על קצות האצבעות

בצהריים פגשתי את ש.

את לבד היום? היא שאלה.

ואני אמרתי - אני נורא נורא לבד היום.

טוב, אז את לא לבד היום, היא אמרה.

אחר כך גם נ. התקשר והודיע שבערב נפגשים. יש מסיבה וכל זה.

נפגשנו.

שתינו.

עישנו.

שתינו עוד קצת.

הלכנו למסיבה.

רקדנו עד שכמעט נגמר הכוח,

צחקנו עד שכאבו לנו השרירים של החיוך.

וכשלנו הביתה מותשים ומאושרים.

בבוקר התקשר הגמל ושאל אם הוא יכול לקפוץ לקפה ועוגה.

אמרתי שכן, בטח.

לקפה ועוגה. וזהו.

הוא אכן הגיע, ואכן שתינו קפה ואכלנו עוגת גבינה ופסיפלורה.

אבל איזה זהו ואיזה נעליים.

הכל נעשה בקצרה, אבל בקצרה אצלו זה מה שיהיה בהארכה אצל אחרים.

עכשיו אני מותשת ועוד ערב שלם מלא משפחה לפני.

אבל אחרי איך שהרגשתי אתמול אסור לי להתלונן על זה.