מצאתי כרטיס להופעה של רוג'ר ווטרס.
איזה אושר, באמת. בשבילי זה סוג של הגשמת חלום.
כשהיתה הופעת הענק של לייב 8 ישבתי לאורך כל השידור וחיכיתי לפינק פלויד.
כי זה מיוחד, כי זה לא משהו שרואים כל יום. כי גדלתי על המוזיקה הזו ואני שומעת אותה עד היום.
ההופעה היתה מאוחר מאד בלילה והיתה מרגשת למרות העייפות ומסך הטלויזיה.
התמנון חיכה איתי בצד השני של קו הטלפון והתרגשנו ביחד כשהם עלו לבמה.
למחרת הוא אמר לי שאם תהיה הופעה של הפינק פלויד באירופה, אנחנו נוסעים לראות אותה.
כזה הוא התמנון, אומר דברים.
הדבר הראשון שעשיתי כששמעתי שרוג'ר ווטרס מגיע לארץ היה להתקשר לתמנון.
ואני מתכוונת ממש הדבר הראשון.
ישבתי באוטו ושמעתי ברדיו של האוטו ומייד התקשרתי אליו ובקול רועד מהתרגשות הכרזתי שב 22 ליוני אנחנו נוסעים לפארק הירקון לראות את רוג'ר ווטרס. בטח, אלא מה. בנתיים ההופעה עברה לנווה שלום ועבר הרבה זמן.
התמנון כידוע הבריז לי.
כדרכו התמנונית הוא פשוט נעלם כשהוא לא רוצה להתמודד עם משהו.
בפעם האחרונה ששאלתי אותו אם להתייאש ממנו בכל מה שנוגע להופעה, הוא טען ששכח מזה לגמרי.
אחרי שיחה עם הגמל החלטתי לקחת את העניין בידיים וישבתי צמודה למסך המחשב (על פי עצתו המצויינת של אודיסאוס) הצקתי לעשרות מתחרטים על כרטיסיהם שהחליטו למכור ללא הצלחה, עד שהבוקר צדתי ילד חמוד, תלמיד י"ב שנזכר פתאום שיש לו בגרויות ומתכונות ואין לו זמן.
הוא חיכה לי מהבוקר עד אחר הצהריים ולא נכנע ללחצים למכור למישהו אחר.
כשהגעתי לבית שלו, אחרי נסיעה ארוכה מידי בפקקים הוא חיכה לי בחוץ עם הכרטיס ביד, אבל לא היה שום סיכוי. הודעתי לו שקודם כל שירותים ואחר כך כרטיס, פלשתי לביתו, התנצלתי בפני אימו וטסתי לשירותים.
אחר כך שילמתי על הכרטיס ושוחחנו קצרות ואדיבות. התנצלתי שוב על השימוש בשירותים והודיתי על האדיבות ויצאתי במסע חזרה הביתה.
עכשיו נשאר לי לדאוג בקשר לנסיעה לשם, לפקקים ולחזרה הביתה לפנות בוקר, או אם לא יהיה לי מזל - בבוקר ממש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
