על קצות האצבעות

בכל התחזיות האסטרולוגיות טוענים תמיד שחודש לפני היומולדת הוא תמיד חודש קשה.

אני לא יודעת אם זה רק אצלי ככה או בכל המזלות, אבל זה באמת חודש קשה.

איך לא יהיה קשה עם החום שנוסק לגבהים שלא יאמנו , וכל שנה נדמה שככה חם עוד לא היה.

אבל זה יותר מזה. זו תחושת החופשה השנתית שמתקרבת והחשש החוזר ששוב לא אזכה לקחת אותה.

כן, אני יודעת שהיא מגיעה לי על פי חוק ואלוהים עדה שלי שהצטברו לי יותר ימי חופש ממה שראוי.

בכל זאת כל שנה זה מתמרח ונמתח ובסופו של דבר אני לוקחת יומיים שלושה פה ועוד יומיים שלושה שם, והכל מתמסמס לכדי כלום לא מנוצל.

אני אומרת לעצמי שאני צריכה להפסיק להיות פולניה ולקחת את מה שמגיע לי על פי חוק. אבל עם כל הכבוד לחוק, כשאצא לחופש, מי שתשאר לשאת בעול לבדה זו השותפה שלי. וקשה לי לתת לה לשאת בעול הלא קל הזה. הבת שלה נהרגה בתאונת דרכים לפני פחות משנה.

כמובן שבהתערבותו האדיבה של מרפי, זו תקופה קשה במיוחד בעבודה עם הצטברות של עומס פיזי ורגשי גדולים מהרגיל.

אבל מה שהכי גרוע, יותר מהכל, זה שעכשיו, כשהשותפה שלי מטיילת בהודו - אני צריכה לעבוד בימי שישי.

זה שובר אותי מוראלית לגמרי.

וזה מתחיל מחר בבוקר .

יופי, נחמה, עכשיו נפל האסימון, דיפדוף אחורה ביומן הרשת שלי מעלה שאני , כפי הנראה, מצויה ממש בטבורו של ה PMS הישן והטוב. מזל שיש פה תזכורות חודשיות ואני יכולה לעקוב ולדעת מתי התחרפנתי לאחרונה.

באמת היתה לי הרגשה שאני מגיבה קצת בקיצוניות....

שאני מחוברת לעצמי, פשוט למות!