על קצות האצבעות

בטח היה כתוב לי אתמול בהורוסקופ שאני צריכה להזהר מחפצים חדים.

אחרת אין שום הגיון בזה שנחתכתי פעמיים בטווח של שלוש שעות.

פעם אחת כששטפתי כלים ושפה שבורה ומשוננת של כוס חתכה לי את האצבע המורה עד לעצם.

(עוד סיבה להעיף את כל כוסות הקרמיקה מהבית ולדבוק בכוסות זכוכית שמאמינות בשקיפות)

ופעם שניה כשהכנתי סלט וחיתוך המלפפון הסתבך לכדי חיתוך חלקים נרחבים מהאגודל ביד השניה.

זה כמובן לא עצר אותי מלהמשיך ולחתוך כרוב, תוך הכתמתו בסגנון חופשי באדום האדום הזה.

כשגיליתי שהכרוב הירוק שלי מחליף צבע הבנתי שאני אצטרך להפסיק להתעלם מהדליפה החשודה.

וכך מצאתי את עצמי מפלוסטרת עד גועל.

קיבלתי נעליים במתנה.

עד כאן הכל טוב.

קיבלתי אותן מאחת חנויות הרשת של המשביר החדש לצרכן. גם כן טוב, ככה חשבתי כי מה שכל כך טוב בחנויות רשת, זה שאפשר להחליף אם זה לא זה. בעיקר לאור העובדה שסוף סוף נפתחה בפרובינציה הספציפית שלי חנות של הרשת, בקניון המקומי.

קיבלתי אפילו שובר החלפה.

הנעליים לא התאימו, ואני ארזתי מטלטלי ואת קופסת הנעליים ונסעתי להחליף.

כשהגעתי לחנות אמרו לי שאין לה את הדגם הזה וזו בכלל חנות עודפים והם לא יכולים להחליף.

לא עזר לי כלום. לא מחליפים וזהו. גם לא נותנים שובר זיכוי. מצידם אני יכולה לנסוע למרחק שעה וחצי, לחנות שבה ניקנו הנעליים ולהחליף שם. לא בעיה שלהם.

מייד התקשרתי לקונה, שיש לה קשרים בבזק וביקשתי ממנה להשיג לי את המחלקת התלונות של המשביר החדש.

היא, במקום להשיג, התקשרה אליהם בעצמה ונבחה עליהם.

והם אמרו לה שאני יכולה ללכת לחנות ושיתנו לי שובר זיכוי.

חשדנית מתמיד התקשרתי לחנות ואמרתי להם מה נאמר לי.

מנהלת החנות התקשרה למנהל שלה לקבל אישור וחזרה אלי רק בשביל להגיד לי ש

-הכל מסודר, אני יכולה לבוא לתת את הנעליים וקבל שובר זיכוי לחנות.

-סליחה???!!! תהיתי בנימוס, למה לעזאזל אני צריכה להיות מוגבלת לחנות שלכם שמוגדרת כחנות עודפים?

-זה מה שאמרו לי, חזרה ושנתה המנהלת מוקטנת הראש.

-גרררררררררררררררר נהמתי עליה וסגרתי את הטלפון.

התקשרתי למנהל שלה. הודעתי לו שאין סיבה שאני אהיה מוגבלת לחנות העודפים הזו.

-את לא מבינה, הוא אמר, זה שכתוב עליה שזו החנות של המשביר זה רק....

-אתה לא מבין, אמרתי לו. לא כל כך מעניין אותי מה הסידורים הפנימיים שלך עם המשביר לצרכן. ברגע שאתה מוכר תחת השם שלהם, מבחינתי אתה מחויב לעמוד בסטנדרטים שלהם. אני כלקוחה לא צריכה להיות מוטרדת בהתנהלות שלך איתם או מולם.

-טוב, לא תהיה בעיה, תגשי לחנות ותקבלי את הזיכוי.

נגשתי לחנות וקיבלתי את הזיכוי. המוכרת אפילו רטנה ש

- כן... אמרו לי שתבואי.

עכשיו אני מתלבטת אם לכתוב להם מתכב תלונה על הטרחה שהטריחו אותי והנסיעות המיותרות. ועל העובדה שאני צריכה להלחם ולבזבז את זמני היקר (שיכול להיות מנוצל לכתיבה יצירתית של פוסט, כמובן) על מלחמות שמיועדות לגרום לי לקבל מה שמגיע לי מראש.