על קצות האצבעות

בבוקר של המבחן באנגלית התעוררתי הפוכה לגמרי.

כל הלילה התהפכתי במיטה כאב עמום מציק לי ממש מתחת לסרעפת ותחושה איומה של בחילה.

הדבר הראשון שעשיתי בבוקר היה לקחתי כדור טרבמין , נגד בחילות, אחר כך להתקלח ואחר כך ריטלין.

בשעה וחצי אחרי היקיצה הלכתי כל כך הרבה על קו המיטה-שירותים, שאני חושבת שנוצר שם שקע של מרצפות שחוקות.

שלשלתי את נשמתי. ובטח איבדתי את רוב הנוזלים בגוף.

כששתיתי מים הרגשתי כמו הסוס של הברון מינכאוזן, מכניסה מצד אחד רק כדי שיצא באותה מהירות מהצד השני.

אחר כך זה פסק, אבל רק בגלל שכבר לא היה מה שיצא.

עד שהגעתי למבחן כבר הרגשתי טוב יחסית. פחות כאבה לי הבטן והבחילה הציקה פחות. ואני ברכתי את עצמי על החשיבה הנכונה.

המבחן הועבר מכיתה סטנדרטית אל מרתפי העינויים של המכללה. אחרי הכל ישראל נלחמת וכל זה , וצריך להזהר מטילים.

הבקשה לכבות טלפונים סלולאריים היתה מיותרת בתכלית, כיוון שהסלולארי שלי איבד קליטה באופן מיידי, עם הירידה לקומת מינוס אחת.

חיכיתי על ספסל מתכת כמה דקות עד שקראו לי להכנס.

הכיתה היתה קפואה. לדעתי היו גלדים של קרח על החלונות, אילו רק היו חלונות. כמעט יכולתי לראות את הנשימה שלי מתאבכת סביבי. אצבעות הרגליים קפאו לי באופן מיידי בסנדלים, ויכולתי להרגיש את הקרח נוצר בורידים. אבל הכי גרוע היו הכתפיים. בגלל היום החם לבשתי גופיה, כמו רוב עם ישראל מסתבר מהסתכלות סביב, והקור המזדחל צונח על הכתפיים ומקפיא את הנשמה.

הבטתי סביב, אף אחד לא נראה סובל כמוני.

טוב מה אפשר לצפות מנשים שנועלות סנדלים בגובה 20 סנטימטר וחצאית מיני, הן רגילות לסבול.

למזלי הריטלין בדיוק פילס את דרכו אל מחזור הדם הקפוא שלי והצליח לפעול בין גופי הקרח שצפו בו וזה איפשר לי להתרכז במבחן מספיק כדי לעבור אותו.

לא קיבלתי פטור. באסה. עוד חמש נקודות והיה לי פטור. שיט.

כשחזרתי למכונית ישבתי בה בערך עשר דקות לפני שהתנעתי ופשוט התענגתי על תחושת ההפשרה.

שיכורה מחמימות החלטתי לנצל את קרבתי לחנות בגדים שמזמן רציתי לבחון את מבצעי סוף העונה שלה (מזמן = שבוע שלם) וכך נסחפתי לשוטטות קניות משמימה שהסתיימה אחרי שעתיים עם שלושה זוגות מכנסיים חדשים.

כשהגעתי הביתה הרגשתי שעוד שניה אני מתמוטטת ולכן נעמדתי קרוב למיטה כדי שאתמוטט לתוכה.

התמוטטתי היישר לתוכה לאחר שגיליתי שלא סתם קפאתי מקודם, יש לי חום.

את שארית הערב ביליתי במיטה. קופאת מקור ומתעלפת מחום חליפות. העור רגיש והפרקים כואבים.

אבל ההתעקשות שלי לתת לגוף לעשות את שלו ולא לקחת אקמול עשתה את שלה, בבוקר קמתי נטולת חום ומרגישה, מלבד קצת חולשה, פשוט מצוין.