על קצות האצבעות

אולי בגלל הבדידות של יום שישי, עשיתי מעשה ואיפשרתי לקשר אינטנרטי להתחיל.

שיחת הטלפון הראשונה היתה נעימה מאד.

יש לו קול נעים וזה חשוב מאד.

הוא נשמע נבון ומיושב, שזה חשוב ביותר.

והחשוב מכל - השיחה זרמה בקלילות.

אמרתי לו שאני עובדת די קשה והחיים שלי עמוסים והזמן הנוח מבחינתי להפגש בלי לחץ של זמן , זה בסוף שבוע הזה ממש.

הוא אמר שהוא לא מאמין שזה יכול לקרות בסוף שבוע הקרוב ואני רק אמרתי שאחר כך, במהלך השבוע, פשוט אין לי זמן.

זו לא בעיה הוא אמר. מרחקים לא מפחידים אותו. הוא נייד וגמיש.

חשבתי לעצמי שהוא מדבר על עצמו ולא מקשיב למה שאני אומרת. לא חשוב.

למחרת הוא התקשר שוב.

הפעם הוא נשמע קצת מרוחק ומלא בתנאים.

הוא היה רוצה אישה כזו וכזו. אני חושבת שאני יכולה להיות כזו?

לא. אני עונה, אני יכולה להיות רק מה שאני. ואני לא עונה למפרט שאתה מבקש.

אני מבינה שרק יצאת ממערכת נישואין ארוכה ואתה בוודאי מסוחרר ממה שנראה כמו היצע אינסופי. ואני מאחלת לך בהצלחה. כבר הייתי מוכנה לסגור את הטלפון בתחושת חמיצות עמומה.

לא, הוא מיהר לעצור אותי. מבחינתו אני מאד מיוחדת ושונה מכל מי שדיבר איתה והוא רוצה להכיר אותי , הוא חושב שיש כאן אפשרות למשהו אמיתי. אז אני רוצה להפגש?

אני נזכרת בתחושה הנעימה מהשיחה של אתמול ומסכימה.

אבל לקבוע פגישה אני לא יכולה, כי הימים והערבים שלי עמוסים מאד.

הוא אומר שיתקשר.

ביום ראשון בבוקר אני מקבלת ממנו אס אמ אס. נחמד. איחולי בוקר טוב.

אין לי זמן לענות לו כי אני עוברת בוקר די מטורף בעבודה.

אחר הצהריים הוא מתקשר לשאול אם אני כועסת ולמה לא עניתי?

אני אומרת שהייתי עסוקה מאד בעבודה ולא יכולתי לענות וכרגע אני לא יכולה לדבר גם ושנדבר בערב.

בערב אחי מגיע אלי ואנחנו מדברים ומדברים. שיחת הטלפון המובטחת פורחת מזכרוני.

בבוקר שוב אס אמ אס - את כועסת עלי?

עכשיו זה כבר מרגיז אותי ממש. אני לא מכירה אותך, למה שאכעס עלייך?

אני עונה לו בהודעה קצרה שאני בעבודה וזה יום לחוץ ונדבר אחר כך.

כשמגיע אחר כך הוא תופס אותי בעבודה השניה שלי. מסביב צעקות והמולה ואני עונה לו שאני ממש לא יכולה כרגע.

אחרי זה אני יוצאת להליכה שתצדיק את הבוטנים האמריקאים שאכלתי ופתאום נעשה תשע וחצי בערב.

והדבר האחרון שמתחשק לי כרגע זה לדבר איתו בטלפון.