על קצות האצבעות

עם השני נפגשתי ממש השבוע, אחרי הגבתי אצלו בבלוג וגיליתי שהוא נוסע לחו'ל יום לפני היומולדת שלי.

אני לא ממש זוכרת את התנהלות חילופי הדברים, אבל פתאום עמד על הפרק שהוא יביא לי iPod מארצות הברית מתנה ליום הולדת שלי (מתנה ממני לעצמי, אם זה לא ברור, זה פשוט יותר זול בחו'ל).

למען האמת לא ממש לקחתי אותו ברצינות. אחרי הכל מדובר בדמות וירטואלית שאני וירטואלית לה באותה המידה.

מבחינתו יכולתי להיות מי שהוא מדמיין, או גבר בן ארבעים וחמש או אפילו ילדון מחוצ'קן.

אפילו לא דיברנו בטלפון, ומלבד חילופי מיליים עניניים (והתגובות בבלוג) לא היה ביננו קשר.

הוא שלח לי מייל מחו'ל ושאל אותי איזה בדיוק אני רוצה. הסתובב בחנויות ובדק מחירים וטרח לכתוב ולדווח לי עליהם.

הייתי בכזה הלם שאמרתי לו בדיוק מה אני רוצה ועדיין לא האמנתי שזה אמיתי.

ואז הוא כתב לי שקנה לי את המכשיר שביקשתי ושאל איך ליצור איתי קשר כשהוא חוזר לארץ.

כתבתי לו את מספר הטלפון שלי ולראשונה את שמי וסיכמנו שיתקשר כשיחזור.

כשהוא חזר הוא התקשר. היה לו בטלפון קול נעים ומחייך

אחרי זמן מה הצלחנו אפילו לתאם פגישה.

ושוב הייתי מופתעת מהנכונות שלו לצאת מסדר היום הפרטי ולטרוח לנסוע ולפגוש מישהי שהוא לא מכיר,לאחר שטרח והביא כל הדרך נגן MP3 בשבילה. לבזבז מזמנו למען מישהו שלא ראה מעולם.

הוא הגיע לבית הקפה (שאני בחרתי) קצת לפני השעה היעודה וקצת לפני. כך שזו הייתי אני שנכנסה לבית הקפה וסרקה את היושבים לרגע מביך של חוסר ידיעה. שניה בעצם, כי התקשרתי אליו מהכניסה לבית הקפה. הוא היה כבר באמצע שיחת טלפון, אבל לא היה שום מקום לטעות. הוא נראה בדיוק כמו הקול שלו.

נגשתי והתישבתי ולפחות מבחינתי השיחה זרמה מאותו רגע כאילו אנחנו מכירים כבר שנים ורק משלימים פערים.

זה היה זמן איכות אמיתי שבסופו הרגשתי טעונה ומלאה בשמחה. הרגשתי עשירה יותר.

לשמחתי , בית הקפה שבחרתי לא היה רחוק מהבית שלו, כך שידעתי שהזמן שגזלתי ממנו לפחות לא כולל נסיעה ארוכה הביתה.

התעקשתי לשלם על הקפה (והוא, תודה לאל, לא התעקש התעקשות כנגד)  ויצאנו איש איש לביתו.

תודה על הiPod , תודה על הטרחה שטרחת למעני, תודה על השיחה הנהדרת והכי הכי תודה על שהזכרת לי שיש אנשים טובים.

ובעניין ההחלטיות, נו טוב.

הגמל התקשר בערב והציע לצאת למסעדה. אם זה בסדר, הוא יבוא לאסוף אותי ונלך.

המסעדה היתה מצויינת.

דיברנו המון, אבל לא על שום דבר חשוב באמת, כלומר לא על הקשר ביננו.

כשגמרנו לאכול חזרנו הביתה ותנחשו מה עשינו שם.

מסתבר שנרדמתי בסוף לשעה והוא הסתובב בבית וסידר הכל למקום.

ואז העיר אותי ולקח אותי למיטה , שם צנחתי לשינה מיידית והתעוררתי רק הבוקר מאושרת ושלווה מאין כמוני.

מענין כמה זמן זה יחזיק