על קצות האצבעות

האביב עושה בי שמות.

פרחים ופרפרים והתרגשויות קטנות וגעגועים גדולים.

הגמל נסע לו לסיני והתקשר כשחזר להגיד שחזר בשלום.

כל כך שמחתי לשמוע אותו. והוא היה נרגש ומאושר ומוצף חוויות.

חייכתי יום שלם אחרי כמה דקות של שיחה איתו.

אתמול בערב, פתאום התפנה לי ערב והחלטתי שהגעגועים כבר בלתי נסבלים. (שזה נורא ואיום כי עבר רק שבוע מאז שראיתי אותו לאחרונה ובדרך כלל עוברים שבועיים לפני שאני מוכרעת על ידי געגועים).

כתבתי לו שהערב שלי פנוי ושאני מתגעגעת.

הוא אמר שיסיים לעבוד בעשר בלילה ושיתקשר אחר כך.

באחת עשרה וחצי הוא הגיע.

קפוא מהנסיעה על האופנוע, אבל מתחת לקיפאון היה חיוך גדול של שימחה.

שלפתי אותו מנעליו, מכנסיו ושכבות אינסופיות של חולצות ומעילים. כיוונתי אותו לאמבטיה החמה שכבר חיכתה לו. (יתרון ענק לאופנוע, שומעים אותו ממש מרחוק ויש זמן להתכונן).

הוא שקע באמבטיה בהנאה כל כך גדולה שלא נותר לי אלא לתת לו סיגריה ולשבת לידו, להגיר על ראשו וכתפיו מים חמים ולראות אותו צף באושר.

האוכל כבר חיכה לו בתנור, אבל נשכח כשדברים אחרים חשובים תפסו את מקומו.

בשתיים בלילה הוא נעשה רעב לפתע.

חיממתי את תפוחי האדמה, השעועית הירוקה וטיגנתי את השניצל.

בשתיים וחצי הוא ישב רחוץ ונקי, עם מגש פינוק במיטה שלי ואכל ארוחת לילה מאוחרת. החששות שלי לכך שהאוכל לא יספיק, התבדו, אפילו נשאר קצת. והוא גנח מעונג ואמר שהאוכל חלומי.

ואז הוא שאל אם זה בסדר שישאר לישון.

הייתי קצת בהלם מהשאלה, כי מאז שאנחנו מכירים הוא סרב לכל הזמנה או הצעה שלי שישאר לישון, העדיף לנסוע אפילו אם זה בשלוש לפנות בוקר או מאוחר יותר. אמרתי שבטח ושהייתי מציעה בעצמי אם לא הייתי מפחדת שיוריד לי את הראש בגלל זה.

(בפעם האחרונה שהצעתי לו להשאר לישון הוא אמר לי שאני מכירה אותו כבר ויודעת שהוא אף פעם לא ישן מחוץ לבית. אף פעם. לא משנה מה קורה ואיפה הוא נמצא וכמה הוא צריך לנסוע , תמיד הוא נוסע חזרה הביתה.

אבל, הקשתי, כשאתה יוצא לחופש אתה כן ישן מחוץ לבית. נו באמת, הוא אמר, נראה שפה זה חופש? תראי כמה קשה אני עובד.....)

השעון המעורר בטלפון שלו צלצל בחמש. שלי בשש וחצי. בין צלצול לצלצול נתקלתי בזקפת הבוקר שלו. בחיי ששכחתי איזה כייף זה להעיר מישהו במציצה. ואיזה כייף זה שהוא שמח בזה כל כך שהוא מייד מחזיר לי כגמולי.

הוא יצא באיחור לעבודה, הספיק לשתות את הקפה שהכנתי לו בניגוד לרצונו (כי אין זמן) אמר שהיה מדהים ונסע.

זה בטח האביב המזדיין הזה, אחרת אין לי שום תירוץ לפרפרים בבטן ולתחושת ההתאהבות הטיפשית.