כמו בכל דבר בחיים שלי, גם בתחום הרגש הכל בא בגלים. ובדרך כלל כגודל העליה כך גודל הנפילה.
היה מקסים ביום שישי, היתה ארוחת ערב וחברים לרוב, כמובן גם הגמל הגיע.
הוא קצת הגיע באיחור והיה מאושר עד השמיים מהאופנוע החדש שקנה. שתינו הרבה , צחקנו המון, דיברו שטויות, אכלנו בלי להפסיק.( אני מבשלת לא רע בכלל מסתבר).
הוא נשאר לישון והעיר אותי בבוקר מוקדם מאד כהרגלו.
בעצם אין לי על מה להתלונן. היה מקסים וכייף ונהדר. כל הגוף תפוס לי, שזה תמיד סימן לזה שהסקס היה מופלא.
ובכל זאת...בכל זאת.
כל האושר הגדול והמחשבות שרותמות את העגלה הרבה הרבה לפני הסוסים (להערכתי לפחות שנה לפני הסוסים), כל המחשבות האלה נעלמו ולא ממש בא.
לא בא לי למהר לראות את הגמל, לחלום על עתיד משותף כזה או אחר. לא באים לי הרבה דברים.
פתאום הוא נראה לי הרבה פחות אטרקטיבי.
כוח הצלה אומרת שזה טבעי לגמרי, שאצלנו הכל הולך לפי רמת ההורמונים, שתמיד יש עליות וירידות וצריך לקבל אותן באהבה.
אחרי הלילה הכייפי של יום שישי ואחרי ההשכמה המוקדמת מידי בשבת הייתי כל כך עייפה. מותשת לחלוטין. כל הגוף כאב לי וכל מה שרציתי לעשות זה לשכב במיטה ולא לזוז.
זה באמת מה שעשיתי רוב השבת. ולמרות זאת אני מרגישה מנוחסת לחלוטין הבוקר.
האריה וזוגתו הזמינו אותי לעשות על האש ולא היה לי כוח אפילו לדבר איתם.
אחי בא לביקור ולא התחשק לי ללכת לראות אותו.
ההודית באה לבקר בלי אתראה ועזבה מייד כשהבינה שאין לה עם מי לדבר.
אפילו נשמתי בהקלה כשכוח הצלה לא הגיעה לבסוף לביקור שהבטיחה לי.
לא בא לי להתחיל שבוע עבודה חדש. לא בא לי לצאת מהבית בכלל.
אין לי סבלנות לאנשים שצריכים אותי ואין לי כוח להיות נחמדה.
אולי אני צריכה לקבל מחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
