נכון שאלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים?
אז זהו שאתמול זכיתי באיזו הגרלה שכבר הספקתי לשכוח שהשתתפתי בה בסוני פלייסטיישן 2.
אין לי מושג מה אני אעשה עם זה.... :)
חוץ מזה ובלי שום קשר, הנשוי, שלדעתי הוזכר פה פעם בשם אפונה, הזמין אותי לארוחת ערב ביום שישי, אשתו נסעה לחו'ל והבית פנוי, מלבד ילדיו כמובן.
הדיל הוא ארוחת ערב, שתיה וחברה נעימה.
התגובה הראשונה שלי היתה:
-אצלך בבית??? כשהילדים שלך שם??? אז מה אם ישנים? בבית שלך ושל אשתך???
-אז מה? הילדים ישנו ואנחנו נשב לארוחת ערב, הזדמנות שלא תחזור בשנים הקרובות.
-לא מרגיש לי נוח. אם היינו נפגשים בחוץ, עוד מילא, אבל אצלך בבית זה מרגיש פשוט לא נכון.
-החלטה שלך... תחשבי על זה.
-אני יודעת, אני אחשוב.
החשש שלי הוא שהוא ירצה יותר. החשש הגדול יותר שאני אתפתה, אפילו באופן חלקי. לא מתאים לי, אני יודעת שארגיש נורא אחר כך. ומצד שני זו באמת הזדמנות לפגישה נינוחה, יחסית, שלא תחזור בזמן הקרוב.
אז אני משננת את הסלוגן - אמרו לא לנשואים!
עדיף לי להשאיר את היחסים איתו על בסיס שיחות הטלפון הנעימות שיש לנו גם ככה.
למרות שאם לא אגיע אני צופה התקררות רבתי. נו שויין. בעיה שלו שהוא מתעקש להשאר נשוי. אי אפשר להרוויח הכל. בטח לא על חשבוני.
אם לא אסע, אזמין את הגמל, הוא יעשה לי נעים באופן חוקי וגם ידע לחבר לי את הסוני פליי סטיישן על בטוח.
הגמל אגב הפתיע אותי ביום שני כששלח לי הודעה שהוא נמצא ממש קרוב אלי (לא קורה הרבה, לא קורה כמעט לעולם) נפגשנו בבית קפה וישבנו ביחד שעה וחצי כייפיות מאד. דיברנו על כל העולם והיה נעים מאד.
בסוף כשקמנו ללכת, הוא חיבק אותי חזק, הצמיד אותי בכל הכוח אליו , ליטף את צידי גופי ונישק אותי כאילו לא היו שם אנשים. מה אני אעשה איתו???
אה, ויש גם התפתחויות בתחום הבליינד, אבל אני חייבת לאזור אומץ ולקחת את האוטו לטסט, אמא'לה, נא להחזיק לי ולאוטו אצבעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
