על קצות האצבעות

סופשבוע של מנוחה הוא סופשבוע מעייף במיוחד.

זו בטח עובדה מדעית שחקרו איזה חוקרים נידחים באוניברסיטה שכוחת אל. ואם לא, אז לא צריך, אני יודעת את זה לבד.

אני כל כך עייפה היום בבוקר, שמאנרגיית העייפות שלי אפשר לספק חשמל לכל גוש דן למשך יומיים וחצי.

אז מה עשיתי בסופ'ש?

דאגתי שהגמל יגיע לחבר לי את הסוני פלייסטיישן ועל הדרך יחבר עוד כמה דברים (כמו למשל את הגוף שלו לשלי) זה היה מעולה, טוב ונפלא כרגיל,וגם נתן לי חומר לכתיבה על סקס וכאלה.

אם אני חושבת על זה, ממש המון זמן לא כתבתי כאלה דברים...זה חסר לכם?

באופן כללי, מאז השיחה האחרונה איתו, זו של יחסינו לאן, היחסים שלנו הרבה פחות מתוחים. גברים יקרים, אין לכם מה לפחד מהשיחות האלה, לפעמים יוצאים מהם דברים מצויינים.

אוף, אני כל כך עייפה שהמחשבות שלי בורחות לכל הכיוונים. אם הפוסט הזה לא יהיה ברור, אני מתנצלת מראש.

לא נסעתי בסופו של דבר לנשוי. הוא הצטער עמוקות ואפילו הרשה לעצמו להעלב קצת, בעיקר כשהבין שהגמל תפס את הזמן שהיה אמור להיות שלו, למרות שאמרתי לו מראש בצורה מאד ברורה שאני לא אבוא.

למרבה הצער הוא התקשר אלי ביום שישי, 5 דקות לפני שהגמל הגיע, ואני שלא אוהבת לערבב שמחה בשמחה, נפרדתי ממנו די בזריזות (אך בנימוס!) כששמעתי את הקול הרך של האופנוע מתקרב.

מזה הוא נעלב. לדבריו, נפנפתי אותו מהקו.

צודק. באמת נפנפתי אותו, אבל זו קצת אשמתו, הוא אמר שיתקשר חצי שעה לפני הזמן שבו טלפן למעשה, אם היה מתקשר אז, היתה נמנעת אי הנעימות הזו.

חוץ מזה הוא קצת מרחם על עצמו שלא ניצל את ימיו רווקותו המזדמנת. ועל זה אני רק יכולה להגיד - בעיה שלו.

בתור פיצוי ומתוך יסורי מצפון ניהלתי איתו אתמול שיחת מסנג'ר עם מצלמה, (גם כן יסורי מצפון, בתכלס שיראה מה הוא הפסיד,כי אם כבר כלבה, אז עד הסוף) ובגלל שהוא נזף בי כל כך על הניתוק החטוף של השיחה יום קודם התעללתי בו קצת ונתתי לו לראות את כפות הרגליים שלי. הוא חושב משום מה שהן מושלמות ואוהב לראות אותן (לגעת אסור).

תהרגו אותי מה יש לאהוב בכפות רגליים בגודל של ביג פוט.

באמת, אני מתכוונת לזה. יש לי את הרגליים הכי גדולות שיש. אני לא מכירה מישהי שיש לה גודל כף רגל כמו שלי. אולי דוגמניות שמתנשאות לגובה של 180 ס"מ, אולי. ואני אפילו לא מגרדת את הגבהים האלה, אפילו עם עקבים אני לא עוברת את המטר שבעים וטיפה.

אבל הוא חושב שהן מעוצבות בשלמות. נו טוב, שיהיה. כל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות ובסך הכל אני צריכה לברך על זה שקיים בן אדם אחד שרואה את כפות הרגליים שלי והעיניים יוצאות לו מהמקום שלא בגלל המידה.

אני חושבת שרציתי לכתוב על עוד משהו, אבל נסחפתי עם כפות הרגליים ואני פשוט לא זוכרת.

אז תסתפקו במידע השערורייתי הזה לבנתיים.