שוב רבתי עם התמנון על שטויות.
אתמול הוא היה סוף סוף מחובר למסנג'ר אחרי שבועות ארוכים שבהם הפציע במקרה הטוב לחמש דקות פעם בשבוע.
הוא עובד המון עכשיו ומאושר מזה כמו שרק וורקהוליק שחזר לסורו יכול.
הוא חי את העבודה שלו, הוא העבודה שלו והעבודה שלו זה הוא.
כשהוא מצליח בעבודה הוא הכי טוב שיש. לפחות בעיניו.
ואם מכירים את גישתו לכסף מבינים גם למה.
הוא מודד את עצמו על פי כמות הכסף שהוא מרויח.
לאור העובדה הזו, היחסים שלנו הצטמצמו משיחות יומיות לשיחות חד שבועיות חסרות סבלנות (מצידו).
השיחות הנ"ל מתבצעות בשלוש דקות שיש לו באוטו בנסיעה ממקום אחד למקום אחר.
ואני יכולה לנחש מתי הוא מתקרב ליעד שלו לפי קוצר הרוח הגובר וחוסר הריכוז שלו בשיחה.
למען האמת, אני לא כל כך מבינה לפעמים למה הוא בכלל ממשיך להיות איתי בקשר, כי רוב הזמן הוא עושה רושם שאין לו זמן וסבלנות אלי.
נו טוב, אני לא תורמת לו לעסקים.
אבל הוא ממשיך להיות בקשר בדרכו.
כשרק הכרתי אותו, הוא היה בשיאו של גל מוצלח ביותר בעסקים, היה לו המון כסף והרבה הרבה יותר הערכה עצמית. הוא היה שחצן וחסר רגישות ומרוכז בעצמו.
אחרי הנפילה הגדולה הוא הפך לרגיש ואכפתי ומחובר יותר לסביבה. והפך לחבר טוב באמת.
יש לי הרגשה שהוא חוזר לדפוסים הישנים.
אתמול שלחתי לו כמה מיילים משעשעים שקיבלתי בעצמי.
זו לא הפעם הראשונה שאני הופכת אותו לשותף סביל למיילים שלי, ובדרך כלל התגובות שלו היו שמחות.
אתמול במסנג'ר הוא אמר שסתמתי לו כמעט את המייל עם כל מה ששלחתי, ושאני שוכחת שזה מייל של העבודה ושאני אשים לב לא לסתום לו את הדואר כי הוא עלול להפסיד דואר חשוב של העבודה.
הצעתי לו שיעבור לג'י מייל , יהיה לו מספיק מקום ותחסך לו הדאגה. ובאותה נשימה שאלתי (עם קריצה בסוף המשפט) מה, העבודה שלך יותר חשובה ממני?
זה היה אמור להיות מחויך.
אבל התשובה שלו היתה - כן.
והסביר שצריך להתפרנס ושהוא בחיים לא ידרוש לדבר איתי כשאני בעבודה ועסוקה.
לא הבנתי מה הקשר בין להיות עסוק לבין החשיבות של עבודה לעומת חברים.
מחקתי אותו מרשימת המדוורים שלי על מנת שלא אפגע בעבודתו המקודשת ואמרתי לו את זה.
בתחושה שלי, שימשתי איזה סוג של קביים נפשיים בתקופה שהיה לו קשה ועכשיו שהוא עולה חזרה על הסוס, התפקיד שלי מצטמצם ואולי נגמר.
שטותי או לא, אני שואלת את עצמי אם יש חשיבות אמיתית לדברים שלו , או שזו פליטת קולמוס שאני מייחסת לה חשיבות יתר.
בנתיים אני מתרחקת, כי אני כועסת ונעלבת, וכשאני ככה , יותר עדיף לי להרגע.
חוץ מזה , היום יש את האזכרה של הבת של שותפתי לעבודה וזה קשה.
ויש את הלשעבר ששיחת טלפון איתו העלתה לי את לחץ הדם לגבהים מסוכנים.
הכי טוב שהיום הזה יעבור כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
